אפתח בכך שהרעיון לקבע את שער ריבית המשכנתאות באופן דיפרנציאלי ושונה משער הריבית הכללית במשק איננו זר ופועל בהצלחה מרובה בארצות הברית, שם מי שנוטל משכנתה או הלוואה בנקאית לטווח הארוך יכול לסכם מול הבנק המלווה את תנאי החזרת המשכנתה. כך יכול הלווה לדעת בדיוק מהו ההחזר החודשי שלו, גם אם מדובר בטווח ארוך של 20 שנה ויותר, ולא יהיו לו הפתעות לא נעימות של העלאות ריבית חוזרות ונשנות.
בנוסף, בארצות הברית קיים מנגנון של ריבית קבועה המגן על הלווים והבנק המרכזי נותן כלים לבנקים כדי לנהל את החשיפה על שונות הריבית לאורך זמן ביחס לריבית הקבועה. באשר לגובה הריבית, ניתן לרכוש "נקודות הנחה" במועד נטילת ההלוואה וכך הלווים מפחיתים את הריבית באמצעות תשלום חד-פעמי. בישראל לעומת זאת, תמהיל המשכנתאות מגן על הבנקים ומגלגל את החשיפה על משקי הבית ללא כלים לשכך את החשיפה ויציבות הבנקים היא על חשבון הציבור.
נשאלת אם כן השאלה מדוע אצלנו לא ניתן לפעול גם באופן שכזה, או לחליפין לקבע באופן דיפרנציאלי את שער הריבית לנוטלי המשכנתאות על אחוז קבוע, למשל 2.5 אחוזים, שזה פחות או יותר הממוצע של שערי הריבית במשק במהלך העשורים האחרונים. הלא מדובר בקיבוע שיעשה יעשה טוב לכל הצדדים, גם לנוטלי המשכנתאות שתמונת ההחזר החודשי תהיה להם ברורה מראש וגם זה יוריד כאב ראש לא מבוטל לבנקים המלווים, שכן הסיכוי למשבר משכנתאות כולל או לקשיי החזר של רבבות לווים יהיה קטן הרבה יותר.
התשובה לכך, לצערי הרב, טמונה בכשל חשיבתי נמשך והולך של נגיד בנק ישראל. מי שיבדוק בקפידה את ההצהרות של הפרופסור אמיר ירון במהלך כמעט שנתיים רצופות של הותרת הריבית על שער של 4.5 אחוזים, ימצא פעם אחר פעם הצהרות חוזרות המדברות אודות החשיבות של היציבות במשק, קרי יציבות הבנקים. אינני מזלזל, חלילה, בחשיבות יציבות הבנקים המסחריים וברור כי תרחיש אימים של התמוטטות בנק כזה או אחר, היה גורם ל"מפולת דומינו" בשוק כולו. אולם, וזה אולם גדול, מדוע הנגיד ויתר מקבלי ההחלטות לא השכילו להפריד בין חשיבות יציבות הבנקים והמערכת הפיסקלית כולה, לבין פתרון בר חכם ובר קיימא לנוטלי המשכנתאות הכורעים תחת נטל ההחזר?
נכון להיום, לפרוטוקול, החזר משכנתה ממוצע נאמד בכ-11 אלף שקלים לחודש, כמחצית ויותר מההכנסה הממוצעת במשק. ברור בעליל כי מצב זה עלול לסכן רבבות משקי בית. גם הורדת ריבית של רבע אחוז מ-4.5 אחוזים ל-4.25 ואפילו 4 אחוזים, איננה יכולה לפתור את הבעיה. יתרה מכך: המרכיב של ריבית משתנה, שלכאורה היה אמור לסייע לנוטלי המשכנתאות, הפך בשנתיים אלה לחרב פיפיות. שהרי על-פי נתוני בנק ישראל והאוצר ההחזר המוצע של 11 אלף שקלים ובד בבד אחוז גדל והולך של משכנתאות שהינן מעל מיליון שקלים וחצי, זאת עקב התייקרות מחירי הדיור, יצר במהלך השנתיים האחרונות בעיה הולכת וגוברת של חוסר יכולת להחזיר את המשכנתה שבא לידי ביטוי באיחורים הולכים וגוברים.
על-מנת להמחיש לקורא עד כמה קריטי לקבע את המשכנתה, מדובר מבחינת הלווים גם בידיעה ברורה כמה בדיוק הם אמורים להחזיר מדי חודש בחודשו, גם אם מדובר בטווח ארוך מאוד דוגמת 20 שנה ויותר, וגם בסכום חודשי נמוך בהרבה ובהחזר כולל של מאות אלפי שקלים פחות(!) שהרי מי שלוקח היום 1.5 מיליון שקלים משכנתה, מחזיר בסופו של דבר כשלושה מיליון שקלים בקירוב והורדה ל-2.5 אחוזים אמורה לחסוך לו לפחות 400 אלף שקלים בהחזר הכולל. ובלי קשר, נגיד בנק ישראל, וגם אלה שיהיו אחריו, יוכלו להמשיך ולהחליט על הריבית הכללית במשק ולשמור על יציבות המערכת הבנקאית ובכלל, זאת מבלי לפגוע כהוא זה במאות אלפי נוטלי המשכנתאות שנכון להיום סובלים קשות מהמדיניות הנוכחית, וממש, ממש שלא לצורך!