באתר בית המשפט העליון מפורסמת החלטת הנשיא יצחק עמית לקיים דין נוסף בעתירה אשר בה נקבע בפסק דינה של השופטת וילנר (פה אחד) כי שר המשפטים מוסמך ורשאי למנות מלווה לחקירת פרשת הדלפת הסרטון וטיוח הפרשה. במסגרת ההחלטה על הדיון הנוסף קובע הנשיא את מתווה הדיון כדלקמן: בהתאם לסמכותי לפי סעיף 30(ג) לחוק בתי המשפט, מצאתי לקבוע כי הדיון הנוסף יתמקד בשאלות הבאות:

א. שאלת תחולתו של סעיף 23א(ד) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט,1959 - וכן גדרי סמכותו ושיקול דעתו של שר המשפטים לפי סעיף זה, בכל הנוגע לניהולה של חקירה פלילית קונקרטית.

ב. שאלת קיומו והיקפו של כלל בדבר ניגוד עניינים גורף או מערכתי באשר לעיסוק בעניין מסוים, ובחקירה פלילית קונקרטית בפרט.

ואז באה הפתעה רבתי "....הדיון הנוסף יעסוק בשאלות העקרוניות שפורטו לעיל בלבד, ולא ביישומן על נסיבות העניין הקונקרטי..... שוכנעתי כי קמה הצדקה לסטות מן הכלל הרגיל שלפיו אין לקיים דיון נוסף בסוגיות שאינן אקטואליות עבור הצדדים הקונקרטיים להליך...." ומדוע הפתעה? כי סעיף א' מדבר על יישום לחקירה קונקרטית, אבל חקירה קונקרטית אין לנו כי הדיון הנוסף לא יעסוק בה. וגם סעיף ב' עוסק בעניין מסוים ובחקירה קונקרטית, אך אין לנו חקירה קונקרטית, כי הדיון הנוסף לא יעסוק (לפחות לכאורה) במקרה הקונקרטי. ובכלל, ממתי עוסק בית המשפט בעניינים תיאורטיים? בעניינים תיאורטיים עוסקת הכנסת במסגרת פעולות החקיקה ואין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע מסמרות בעניינים כאלה. ולא מדובר סתם בעניין תיאורטי, אלא עניין תיאורטי המונח מזה כשנה על הדוכן של הממשלה והכנסת במסגרת מאמץ לעגן את הנושא בחקיקה, אז האם ייתכן שנשיא בית המשפט העליון מצרף את כל שופטי הבית ל"מרוץ לתחתית" במטרה לאיין בפני הציבור (באורח לא קונקרטי לחלוטין) את ההחלטה המאד הגיונית של ההרכב בראשות השופטת וילנר שדן בפרשה ונטע אמון בשר המשפטים, אמון לו הוא ראוי, ולגמרי לא נטע אמון ביועצת המשפטית לממשלה, אי-אמון לו היא ראויה? מראש קבע פסק הדין של השופטת וילנר כי מדובר במקרה מאוד קיצוני. טיוח ושיבוש אשר עלולים היו להגיע מצמרת אכיפת החוק בישראל. אין כל ספק שפסק דינה של השופטת וילנר (במעמד שלושה, פה אחד) היה מאוד נכון, החלטת עמית על הדיון הנוסף אשר חייב לעסוק בנושא קונקרטי, מתיימר לעסוק בנושא קונקרטי אך לא עוסק בנושא הקונקרטי, היא חסרת בסיס, חותרת תחת סמכות הכנסת, גורמת עוד ועוד נזק לבית המשפט העליון, ולאמון שנותן בו הציבור בישראל.