בניגוד לתפיסה המקובלת, יחסי ארה"ב-ישראל אינם מהווים כביש חד-סטרי, אלא כביש דו-סטרי לתועלת הדדית. ארה"ב אינה מעניקה לישראל סיוע חוץ שנתי, אלא מבצעת השקעה שנתית בבעלת ברית משנת-משחק, המהווה מכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור התעשיות הביטחוניות והכוחות המזוינים של ארה"ב, כמו גם עבור משרד האוצר שהאמריקני (כפי שמתועד להלן). ישראל חוסכת לארה"ב שנים רבות ומיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, משדרגת את התחרותיות של מוצרי הביטחון האמריקניים, מחזקת את היתרון העולמי של טכנולוגיות הביטחון והמסחר של ארה"ב בשוק העולמי, מגדילה את יצוא ארה"ב, מרחיבה את בסיס התעסוקה של ארה"ב, מגדילה את הכנסות מס הכנסה בארה"ב, ומעצימה את הביטחון הלאומי של ארה"ב. ישראל הייתה המדינה הראשונה (ב-2018) להשתמש במטוס הקרב F-35 באופן מבצעי, כאשר מומחים רבים בארה"ב טענו שהמטוס נועד לכישלון. ישראל היא למעשה מעבדה בתנאי-קרב ומרכז המחקר והפיתוח של יצרנית המטוס, חברת לוקהיד-מרטין, כפי שהיא עבור תריסרי חברות התעשיה הביטחונית בארה"ב, המספקות לישראל מערכות צבאיות מתקדמות וקריטיות. חיל-האוויר ישראל, יחד עם לוקהיד-מרטין, התגבר על תקלות טכניות (תוכנה) ומכניות (חומרה), שאיימו על המשך ייצור המטוס, והפכו את ה-F-35 מצפי לכישלון מחפיר לבוננזה של מיליארדי דולרים עבור כלכלת וביטחון ארה"ב. ניסיון הקרב הייחודי ובעצימות גבוהה ביותר של ישראל בזירות מגוונות - כולל תקיפות ממוקדות למרחקים ארוכים - שדרג את הפעילות המבצעית של ה-F-35 ושיפר באופן דרמטי את כושר התמרון, התחזוקה, הלוחמה האלקטרונית, התקיפה והמיגון של המטוס. הניסיון המבצעי הישראלי הדגיש את היתרון האמריקני על פני המתחרות מסין, רוסיה, בריטניה וצרפת; ובכך תרם משמעותית לזינוק ביצוא ה-F-35 משנת 2018, ובמיוחד בשנתיים האחרונות. למעלה מ-1,200 מטוסי F-35 נמכרו מאז 2018 לבריטניה, קנדה, אוסטרליה, קוריאה הדרומית, יפן, גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה, דנמרק, נורווגיה, פולין, רומניה, יוון וצ'כיה. בסוף 2025, לוקהיד-מרטין מדווחת על צבר הזמנות של 179-173 מיליארדי דולרים עבור ה-F-35, כאשר בריטניה, איטליה ואוסטרליה שוקלות רכש נוסף של המטוס. ייצור ה-F-35 עולה בהדרגה מ-91 יחידות בשנת 2018. יצוא של יותר מ-1,200 מטוסי F-35 מתוכנן עד שנת 2035. צמיחת היצוא נובעת מגורמים רבים, כולל השלכות מלחמת רוסיה-אוקראינה וענני מלחמה במזרח אסיה, כמו היעילות המבצעית משנת-המשחק של ישראל. על-פי לוקהיד מרטין, מיזם ה-35-F מייצר תפוקה כלכלית שנתית (כולל קבלני משנה) של כ-72 מיליארדי דולרים (כולל יצוא של 40 מיליארדי דולרים), 290,000 משרות, והכנסות מס גבוהות (מס הכנסה אישי ותאגידי). כוח העבודה האמריקני של ה-F-35 גדל ב-35% מאז 2019. על-פי לוקהיד-מרטין, ההשפעה הכלכלית המצטברת של מיזם ה-F-35 צפוייה לעלות על טריליון דולר לאורך חיי התוכנית, ולייצר תרומת מס פדרלית, מדינתית ומקומית שנתית צפויה, המובאת בחשבון בהטבות פיסקאליות מדינתיות ומקומיות, של 10-15 מיליארדי דולרים. בהנחה שרק 50% מהיצוא נובעים מהפגנת היכולות של ה-F-35 על-ידי חיל-האוויר הישראלי, הרי ש-20 מיליארדי דולרים מהתפוקה הכלכלית השנתית קשורים לישראל, ומייצרים שני סוגים של מיסים. הראשון הוא ארבעה מיליארדי דולרים בהכנסה חייבת במס, המבוססת על שולי רווח של 20% לפני מס, בשיעור מס פדרלי ומדינתי של 30% - מניבים 1.2 מיליארדי דולרים למשרד האוצר, המיוחסים למעבדה הישראלית בתנאי-קרב. השני הוא הכנסה מתעסוקה, שניתן להעריך ב-10 מיליארד דולר, אשר תניב שני מיליארדי דולרים של מיסים הקשורים לתעסוקה. מכאן שסך המיסים הנובע מ-F-35 קרוב לסך ההשקעה השנתית בישראל (3.8 מיליארד דולר), הנתפסת בטעות כסיוע חוץ. ה-F-35 הוא רק אחד מתריסרי מערכות לחימה מתוצרת ארה"ב הנמצאות בשימוש ומשודרגות על-ידי ישראל לטובת כלכלת וביטחון ארה"ב. המעבדה הישראלית בתנאי-קרב משדרגת גם את ביצועי הקרב, היצוא, התעסוקה ונגזרות המס של מטוסי F-16 ומסוקי בלאק הוק מתוצרת לוקהיד-מרטין, מטוסיF-15 ומסוקי אפאצ'י מתוצרת בואינג, כמו גם מערכות לחימה נוספות, תחמושת וכלי רכב צבאיים, המיוצרים על-ידי התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, המעסיקות כ-2.5 מיליון איש. העובדות הנ"ל מדגישות את ביצועי ישראל כבעלת ברית ייחודית משנת-משחק, המהווה מכפלן-עוצמה ודולרים למען ארה"ב, מחזקת את הביטחון הלאומי של ארה"ב, ומגדילה את הכנסות המס של משרד האוצר בארה"ב. כמו-כן, ישראל משמשת כמרכז חדשנות מוביל עבור מגזר ההיי-טק המסחרי האמריקני (250 ענקיות היי-טק אמריקניות מפעילות מרכזי מחקר ופיתוח בישראל). ישראל היא מעבדה בתנאי קרב עבור הכוחות המזוינים של ארה"ב (גיבוש תורות לחימה על בסיס הניסיון הישראלי), חוסכת לתעשיות הביטחון והתעופה והחלל עשרות שנים של מחקר ופיתוח (מיליארדי דולרים), אולם תצוגה המדגים את עליונות מערכות הנשק האמריקניות על פני התחרות העולמית, מקור של מידע מודיעין השקול לחמש סוכנויות ביון-CIA (לפי מפקד מודיעין חיל-האוויר האמריקני לשעבר), והבסיס הצבאי האמריקני הגדול בעולם, הנמצא באזור קריטי לביטחון הלאומי וכלכלת ארה"ב, ואינו זקוק לחיילים אמריקניים.