ארגון העיתונאים והעיתונאיות הוא שאירגן את כינוס החירום של אנשי התקשורת במחאה על חקיקה שתבלום את חופש העיתונות בישראל. הגורם הממריץ את ביצועה של חקיקה זו הוא השר שלמה קרעי, ללא ספק בתמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מי שעקב אחר הדיווחים, הנאומים ועוד, יכול היה להסיק כי עיתונאים בישראל, לפחות לפי הרכב המשתתפים בכינוס, משתייכים למחנה אחד: שמאל, מרכז. גם רשימת הנואמים שהופצה לקראת הכינוס הייתה משופעת בעיתונאים, אך ללא עיתונאי אחד ממחנה הימין. המסקנה: זהו אופיה הפוליטי של התכנסות זו. ההזמנות למשתתפי הכינוס היו אישיות. לפי כך, כך נוצר ההרכב האישי, הפוליטי. הח"מ, למשל, לא הוזמן למרות עיסוקו במקצוע העיתונות במשך שנים רבות. מה פסול מצאו מארגני הכינוס בפסילת הזמנתו של הח"מ? התשובה ברורה. מן הכינוס נעדרו עיתונאים הפעילים בערוץ 14. גם ללא כנסים, מושמץ ערוץ זה שעובדיו העיתונאים "זוכים" לגידופים מצד מי שאינם רואים בערוץ זה יצור תקשורתי לגיטימי. בניגוד לתחזיות, זוכה ערוץ זה למיקום  מכובד ברשימת הערוצים, לפי ממדי הצפיה בהם. למשל, ערוץ 14 (ימני) עוקף במידת הפופולריות את ערוץ 13. מילים אלה נועדו ליידע את קהלי הצופים כי ודאי רבים מהם סבורים כי לבד מערוץ 14 - כל שאר הערוצים נוהגים ללא נטייה פוליטית בשידורי החדשות והאקטואליה. כך אמור היה לנהוג בכינוס החירום שהתקיים זה עתה. חופש העיתונות זו תביעה לגיטימית, נכונה - ולא כפי שנהגו מארגני הכינוס.