לתת פטור לחרדים, זה להרדים את שומרי הסף והביטחון שלנו. כץ מפטר אנשי צבא מיומנים, שהביאו לנו את הניצחונות אחרי המחדל, אבל בד-בבד הוא מסכן את הביטחון שלנו, שכן הוא לא רוצה לגייס במקומם חרדים.
הוא צריך להבין שמביטחון אסור להתפטר, אלא לעמול קשה כדי להשיג אותו. קריירות מפוארות של אנשי צבא מיומנים יורדות לטמיון, לשמחתם של אויבינו שכבר אורבים להזדמנות שניה להשמיד אותנו. הוא מכניס פוליטיקה לצבא ורוצה שנאמין ברמטכ"ל חרדי, שינצח בעזרת התורה והדת.
כידוע נקודת התורפה החמורה ביותר של ישראל היא תרבות הסמוך, אותה נמצא לא רק בביטחון, אלא גם באזרחות, בדברים הקטנים הכי טריוויאלים.
כך למשל המנהג של העיריות לא לשים שלטים עם שמות רחובות, בצמתים ומקומות בעיר, בעיקר באזור התעשיה. וגם להתעלם מהצורך לשים מספר בית גם על בניינים גדולים, כמו קניונים ועוד. תרבות השכונה, שבו מניחים שכולם מכירים את כולם והכול עובר דרך שמועות, בלי צורך בהתערבות של הגורמים האחראים בעיריות.
אומרים שהשחיתויות הרציניות ביותר קורות בעיריות שלנו. אז מנהג ההסתרה הזה של כתובות ומספרים, תואם את תרבות גניבת הדעת...