הדברים שיאמרו להלן מבוססים בעיקר על מפגשים שלי בשנה האחרונה עם לא מעט עולים חדשים שעלו לישראל, כשנפתחו שערי ברה"מ, והחלו גלי עלייה לישראל. כיום נוצרה תופעה מכאיבה, שחיים בישראל אזרחים ותיקים כמוני, שיצאו לחיי זקנה עם פנסיה מכובדת, ולעומתם הרבה עולים חדשים, שיצאו לחיי זקנה עם פנסיה זעומה, וחלקם יצאו לחיי זקנה ללא פנסיה. כולנו שמחנו כשנפתחו שערי ברית המועצות ויהודים מימשו את משאלת לבם לחיות במדינת ישראל, וניכרת תרומתם היפה למדינת ישראל במדע, ברפואה, באומנות, בחינוך, בתעשיה ובעוד מישורי חיים רבים. למרבה הצער, ישנה היום תופעה מכאיבה, שחיים בישראל עולים חדשים, שהגיעו לגיל זקנה אחרי שעבדו בניקיון ובכל עבודה מזדמנת ללא הפרשות לקרנות פנסיה. הביטחון הכלכלי היחידי שיש להם הוא המענק החודשי שמעניק הביטוח הלאומי. המענק החודשי של ביטוח לאומי מאפשר לאותם עולים חדשים בני שמונים להתמודד רק עם תשלומים לתרופות, לארנונה, מים, חשמל, טלפון ולקיום היום יומי כמו שכר דירה ואוכל מחייב אותם למצוא בזקנתם עבודה. והפתרון היחידי זה להמשיך בגילם המתקדם לעבוד בעבודות שירותים גם כשהם חוצים את גיל שמונים. מצער לקרוא את דו'ח העוני של ארגון לתת, המסייע לזקנים במצוקה, שיותר מ-60% מהזקנים שנעזרים על-ידי הארגון מוותרים לפעמים על תרופות. מנכ"ל הסתדרות הגמלאים, אפרים קורן, אומר: "שבסל צריכה לזקנים לא מביאים בחשבון את הזקנים, לכן אפשר להעלות את ההשתתפות העצמית במחירי התרופות, ולחשוב שזה זניח, אבל צריכת התרופות של אנשים זקנים גבוהה בהרבה מהממוצע ורבות מהן הן משמרות חיים". היה לי קשה לקרוא את הכתבה של נורית וורגפט על "זקנה במסדרון" בעיתון הארץ. כאב לקרוא את מפגשה עם אישה זקנה, שאומרת לנורית: "שבעלי מתלבט כל חודש אם לוותר על תרופה לסוכרת או לדילול דם. הרופאה אומרת, שזה סיכון חיים, אבל בעלי אומר, שממילא זה לא חיים", כאב לקרוא את הכתבה, כי אלה דברים מצמררים, שאני שומע לא פעם במפגש עם עולים חדשים, המתקשים להתמודד עם זקנתם, קשה להם להתמודד עם ההתייקרות הדוהרת במיוחד של תרופות ומזון. אני מציע לשר האוצר ולשר הסעד והרווחה, שיבקשו סליחה מפרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט פסוק ל"ב, כי הם לא קיימו את מצוות "מִפְּנֵי שֵׁיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", כי ההדר נגזל מאלפי זקנים בישראל, שהמצוקה הכלכלית חובטת בזקנתם. אני מבקש משר האוצר והשר המופקד על הסעד, שיתנו את הדעת על כך שאינם מעניקים מזור לאלפי זקנים, ולא התייחסו למשנה והתלמוד המעלים את הדרישה, שמתן כבוד יהיה בכל מישורי החיים, ובמיוחד במישור הקיומי - חובת "והדרת פני זקן - ויראתָ מפני ה' ". מצער, ששר האוצר והשר המופקד על הסעד כשלו גם ביראת ה' . גם ארון הספרים היהודי כועס, שלא מאמצים את אוצרותיו הרוחניים ולא מממשים אותם בחיי היום יום.