גם השנה אורות הגבורה נוצצים מרחוק, בוהקים במקומות לא צפויים, מפתיעים. אורות של עוז ואמונה, אורות של אהבת המולדת ואורות דורות של עם הנצח. אורות התחייה של העם היהודי, אורות ישראל. חנוכיות יוארו בסוריה ובלבנון, בעזה ובאירן, ביהודה ושומרון, בשילה ובאש קודש, בבארי ובאופקים, בעלי ובבית השיטה, בקריית שמונה ובמטולה.
חנוכיות יוארו בקהילות החרבות המנערות מעליהם את עפר החורבן ולובשות את אדרת התקומה, חנוכיות יוארו בבתי החולים, במחלקות השיקום, במארבים, בבתי המשפחות השכולות, בבתי היתומים והאלמנות, בבתי המתגעגעים אשר בדמעותיהם מבעירים את אורות החנוכייה, בבתי החטופים ששבו מבורות המוות וממנהרות החושך.
חנוכיות יוארו בבתי העלמין הצבאיים, מהר הרצל דרך קריית שאול ועד חדר החיים של כ"ט חללי המערכה במכינה הקדם צבאית בעלי, נרות הנשמה יהיו לנרות הגבורה, נרות הזיכרון, נרות העוז והרוח, כבימים ההם בזמן הזה, נרות הניצחון.
בבית שאן ובניו-יורק, בבני ברק ובברלין, בירושלים וברומא, במרוקו ובפולין, יתכנסו יהודים להדליק את הנר הראשון של חנוכה, לברך להדליק נר, שעשה ניסים, שהחיינו, כשישירו "מעוז צור" כשיעמדו איתן זקופי קומה מול הנרות המרצדים, המספרים את סיפורו של העם היהודי, סיפור הניצחון.
בירושלים יעמדו חבוקים תפארת ומאיר זריהן עם רז וזיו, ידליקו את הנר הראשון לכבוד הנר שכבה בטרם עת ומאיר מאז ללא הפסק, גיבור ישראל, הלוחם עידו הי"ד, הם ישירו בגרון נשנק "מי ימלל גבורות ישראל" ועיניהם ימלאו בדמעות געגוע לגיבור ישראל.
בעתלית יעמדו חבוקים יעל ומייק נזרי, תמר ויובל והאחיין שהדוד גיא הי"ד לא זכה לחבק, בנם הבכור של האחות התאומה תמר ואישה אופיר, שהכניס אור יקרות לבית שמשמר באהבה את אורו המיוחד של גיא. הם ישירו בעיניים בורקות "סורה חושך הלאה אור."
ומכל פינות העולם היהודי יצטרפו האורות לאבוקה של תחייה ותקומה, אבוקה המסלקת את החושך, המאירה את האפלה, הנוגעת בלבבות, המחברת את יהודי כל הדורות מהחשמונאים, מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, יהודה המכבי ועד לעידו זריהן וגיא נזרי, גיבורי הדורות.
וביישוב מיתר, בביתם של טליק ואיציק, והאחים עומרי ושירה תעמוד אל מול פני המנורה, אומה שלימה, ותדליק נרות חנוכה בתפילה לשובו של גיבור ישראל, רני, למנוחת עולמים באדמה עליה לחם, למענה נפל, ואנשי התועבה חסרי צלם אנוש מחזיקים בה.
ובעת שנעמוד מול הנרות הזוהרים ננצור בליבנו את הנרות של ששת האחים והאחיות, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי, כרמל גת והירש גולדברג-פולין, אשר נרצחו על-ידי אנשי התועבה במנהרות החמאס והצילומים מתוך התופת, האימה והרעב בהם נראו השישה מדליקים נרות חנוכה, שרים "הנרות הללו", ובתוך הצלמוות דמעותיהם מחזקים את הרוח היהודית האיתנה, רוח הגבורה שלא תכבה לעולמים.
הנרות הללו שאנו מדליקים, אלו הנרות של יהודים בכל הדורות, נרות המאירים את העולם, הנרות המחברים את התוגה והשמחה, היגון והתקווה, העוז והאמונה, החיים והחללים. וממעוז צור, "חשוף זרוע קודשך, וקרב קץ הגאולה. נקום נקמת דם עבדיך, מאומה הרשעה. כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה, דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועים שבעה."