אם יש בינינו הישראלים מי שמופתעים מהאלימות הקשה שראינו מצד החרדים בירושלים ביום חמישי (18.12), אז אחד משניים: או שהמופתעים חיים בבועה, או שאינם מודעים להגדרה של אלימות, בעיקר כזו המבקשת להשיג מטרות פוליטיות. כדאי לדעת: ישנן תיאוריות רבות בעולם האקדמי המסבירות מדוע קבוצת בני אדם פועלת באלימות כדי לכפות על המשטר את דרישותיה. מה שקרה בירושלים הוא אלימות פוליטית של חרדים - ולא בפעם הראשונה. המחוקק הישראלי תרגם את ההגדרות לאלימות פוליטית לשורה של חוקים הקובעים מהי מחאה מותרת, ובמקביל אילו פעולות אסורות על-פי חוק. הפיכת ניידת משטרה, הכאת שוטרים (זרוע אוכפת של השלטון), חסימת צירי תנועה - כולן פעולות אסורות מעצם היותן אלימות. כאשר האלימות נתמכת על-ידי מנהיגות שמעודדת את הפעולות הללו, המרחק בין מחשבה לביצוע מתקצר במהרה. התבטאויות כמו "נמות ולא נתגייס" או "נאצים" הן עידוד ברור לפעול בכוח נגד השלטון. כל מי שחי בישראל מכיר את ההתבטאויות הללו מצד רבנים בכירים בחברה החרדית. תוסיפו לכך את העובדה שאותם רבנים נהנים מתמיכה פוליטית שקטה - חברי הכנסת החרדים והחילוניים בקואליציה אינם מגנים את ההתפרעויות, למעט השר לביטחון לאומי - והתוצאה היא אלימות מתמשכת נגד שוטרים בירושלים. המופע של יום חמישי האחרון הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של מעשי אלימות בכל פעם שהחרדים אינם מרוצים משינוי הסטטוס-קוו בנושאים כמו שמירת שבת, גיוס לצבא או עבודות בשבת. העובדה שהחרדים מפוצלים בין חצרות רבנים אינה משנה כאשר הם נדרשים לעמוד מול המדינה: הזהות הקולקטיבית שלהם, המבוססת על יראת שמיים וחשש (אמיתי או מופרך) שבניהם יידרדרו אם יהיו חלק מהמדינה, היא גורם הכרחי להצית את הרחובות. אם בעבר הסתפקו החרדים בחסימת צירים או הפיכת פחי אשפה, הרי שהאירוע בירושלים עלה מדרגה בשל הפגיעה בניידות משטרה, פציעת שוטרים והשלכת רימונים. זהו כרטיס צהוב בוהק לשלטון בישראל לקראת הבאות. אם המדינה לא תפעל ביד קשה לעצור את מופעי האלימות, הם יחריפו - בוודאי בשנת בחירות, שבה מחנה המשתמטים מגיוס מול מחנה המשרתים יהיה אחד הנושאים המרכזיים בשאלה לאן פניה של החברה הישראלית. וזה עוד לא הכל: הספרות המחקרית הבוחנת מופעים של אלימות פוליטית יודעת לזהות קבוצות מחאה המעתיקות דפוסים זו מזו. הסלחנות המוגזמת כלפי העדה החרדית - גם בימי הקורונה - מתורגמת על-ידי קבוצות אחרות כחולשה של השלטון. מצב כזה עלול להפוך גם מחאות אחרות, כמו נגד הרפורמה המשפטית או בעד ועדת חקירה ממלכתית, למפגני אלימות. אכיפה רופפת כלפי החרדים מול יד קשה כלפי אחרים מייצרת אפליה שמזינה מתח לא רק בין קבוצות המחאה לשלטון אלא גם בינן לבין עצמן. אלימות החרדים בירושלים היא חציית קו שהממסד הישראלי לא יכול להשלים איתו. בחברה אלימה ומדממת - ערבים נרצחים, חרדים מתפרעים, מתנגדי רפורמה חוסמים צירים - המדרון חלקלק. הכתובת של אלימות חרדית להשגת מטרות פוליטיות מרוחה על הקיר מזמן. כדאי שכל מי שעיניו בראשו יקרא אותה ויטפל בה במהירות לפני שתתרחב.