מספר נכדו מיכאל בך: "הדברים שסבי יהודה ארזי עשה בחייו הקצרים (ארזי נפטר בגיל 51) הם מעל ומעבר כל דמיון. תמיד שמענו מאמא רותי (רותי בך א.א) את כל הסיפורים עליו, אבל לקחנו אותם בעירבון מוגבל כי אמרנו, סיפורים כאלה פנטסטיים לא יכולים להיות, ובטח אימא קצת מגזימה, אבל לפני 35 שנים עשיתי עבודת מחקר עליו ופתאום גליתי שהכל נכון. שכל הסיפורים עליו אמיתיים. לא הייתה שם שום גוזמא. תמיד חשב מחוץ לקופסה ומצא פתרונות שאיש לא היה מעלה על דעתו. יהודה ארזי היה בעל יוזמה, אומץ לב תעוזה הרפתקנות. הוא נהנה בחלק מהמבצעים שעשה לא רק מעצם הרצון להצליח לבצע את הפעולה, אלא מהפעולה עצמה. הוא נהנה מהחלפת דמויות וזהויות, מהתושייה והאלתור. הוא היה מסוגל תוך שבריר שניה לקלוט איזו סיטואציה ולעשות פעולה שלפעמים צריך היה שעתיים כדי להגיע אליה". נכדתו של יהודה ארזי אורלי בך מספרת: "הייתי בת שנה כשיהודה ארזי נפטר כך שלא ממש זכיתי להכיר אותו, אבל כל חיי גדלתי על סיפורים שעולים על כל דמיון בחייו של הסבא האגדי שלי. הוא תמיד היה עבורי מקור השראה ומקור לאומץ וכח גם בימים אלה ממש. אורלי בך: "קראו לסבי מלך התחבולות וג'ימס בונד הישראלי ותמיד דיברו על הכריזמה והתושייה יוצאת הדופן שלו ואיש ממי שדיבר איתנו לא שכח להזכיר את העיניים הכחולות העמוקות שלו שמספיק שהיה מסתכל על אנשים בעיניים איש לא יכול לעמוד בפניו וכשהיה מסתכל במישהו במבט העז והחודר, אנשים מיהרו לעשות את רצונו ויחד עם זה אותן העיניים יכלו בבת אחת להתחלף וזיק של הומור ומשובה ניצת בהן וחום ואנושיות עמוקה קרנה מהם."

ארזי נולד בשנת 1907 בלודז' שבפולין למרים ולאברהם טננבאום, איש ציבור עורך וסופר. המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1924 והתיישבה בתל אביב. יהודה ארזי היה בן 16 בעת שעלה לארץ. למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והצטרף ל"הגנה". זמן מה לאחר שעלה לארץ שינה יהודה טננבאום, שזה בתרגום לעברית עץ ארז, את שם משפחתו לארזי. עם תום לימודיו יעץ לו מפקדו ב"הגנה", אליהו גולומב, להצטרף למשטרה, וכך עשה. בגיל 19 בשנת 1926 הוא התגייס מטעם "ההגנה" למשטרת המנדט ושירת בבולשת הבריטית. התפקיד שלו בבולשת הבריטית היה לסייע מבפנים להגנה. הוא התקדם בסולם הדרגות והפך לקצין משטרה. הוא ניצל את מעמדו כדי להעביר נשק וידיעות להגנה. מסתבר שכבר אז בתקופת שירותו במשטרה הוא התחיל לסייע להגנה בהברחת נשק. הוא היה לוקח ברכב כמה רובים, נוסע לאיזה ישוב ומסליק שם את הנשק. מספר מיכאל בך: "במסגרת עבודת מחקר שעשיתי על סבי יהודה ארזי, סיפר לי יגאל מרגלית שנסע איתו פעם בדרך להסלקת נשק כי בדרך הם עברו דרך מחסום בריטי. החילים הבריטים חיפשו ברכב, "הפכו" את הרכב, לא מצאו את הנשק ושיחררו אותם והוא יגאל כבר נשם לרווחה אך פתאום סבא שלי "לקח רוורס" - נסע לאחור. יגאל אומר לו מה עתה עושה רק כעת שחררו אותנו ויהודה אומר לו רק רגע אני צריך סיגריה. הלך לחייל הבריטי וביקש ממנו סיגריה. בשנותיו הראשונות במשטרה הבריטית שירת יהודה בתל אביב ובתחילת שנות השלושים עבר לשרת במשטרת הבולשת בירושלים. בעת שירותו במשטרה, בשנת 1931 נישא לרבקה לבית משפחת אלבין, ובהמשך נולדה בתם הבכורה רות ובתחילת שנות ה-40 נולד בנם דן ארזי. ב-1933 יהודה ארזי התמנה בתוך הבולשת הבריטית כחבר בצוות החקירה של חיים ארלוזורוב. הוא כתב דוח של 20 עמודים בכתב יד בו כתב שחברי "ברית הבריונים" לא יכולים להיות אלה שרצחו את ארלוזורוב. ארזי אמר כי במהלך החקירה השתכנע שאברהם סטבסקי שהואשם ברצח, חף מפשע, בעוד אנשי "ההגנה" איתם היה בקשר במסגרת תפקידו הכפול היו משוכנעים שסטבסקי הרוויזיוניסט אשם ברצח. ארזי אף סייע לצוות ההגנה של סטבסקי. על-רקע זה נוצר קרע עם ראשי ההגנה. ארזי היה דעתן, בוטה ובוטח וישיר ופעילי הגנה חשו לא פעם כי הוא מזלזל בהם ולא מחשיב או מעריך דעתם. היו שגילו חשדנות כלפיו וטענו כי הוא פזיז והרפתקן בצורה מסוכנת. בתחילת 1934 יהודה פרש או פוטר מהמשטרה, ועבר לעבוד בחברת "פרדס" כמנהל המחלקה הימית בנמל חיפה, ולמשך שנתיים עד 1936 היה בנתק יחסים עם ראשי ההגנה.

בשנת 1936 פגש ארזי דיפלומטים פולנים שקישרו בינו ובין גורמים בממשלת פולין שהסכימו בדרכים עוקפות למכור נשק ליישוב העברי. הייתה בעיה איך להביא את הנשק הזה לארץ. ואז, אליהו גולומב שהעריך את יכולותיו וכישוריו של יהודה ארזי, שלח אותו לוורשה בפולין על-מנת לטפל ברכש של הנשק וגם להביא אותו לארץ תחת עיניהם הפקוחות של הבריטים. בשנים 1937עד 1939 חי יהודה עם רעייתו רבקה ועם בתו רותי בפולין. בתקופה זו הבריח נשק ומכונות לייצור כדורים בתוך מכבשים ובאמצעים אחרים ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה העלה את רעייתו רבקה ובתם רותי כמעט ברגע האחרון לרכבת והן חזרו לארץ. הוא נשאר בפולין עוד מספר חודשים, כדי להשלים ולהמשיך את רכישת הנשק ולפקח על העברתו לארץ. לבסוף, הוא נמלט מפולין בתחבולות תוך שהוא מתחזה לנהג של כומר. בכל פעם שעצרו אותם במחסומים של הצבא הפולני אמר: "אנחנו נוסעים לוותיקן" וככה נתנו להם לעבור. על-פי הערכה ארזי הצליח להעביר עד 1939 לרשות "ההגנה" כמחצית מהנשק שהיה ברשותה באותה עת.

בשנת 1940 לאחר ששב ארצה פעל שוב להברחת נשק ואמצעי חבלה מהצבא הבריטי לרשות ההגנה. הוא שכלל את הברחת הנשק לדרגה גבוהה יותר. תוך ניצול הכרת שיטות ודרכי משלוחי נשק מתקופת שירותו במשטרה הבריטית, הצליח ארזי לפברק כל מיני מסמכים עם תעודות משלוח, ושלח אנשיו שמחופשים לחיילים לתוך המחסנים של הצבא הבריטי. המחסנאים שהיו רואים את התעודות היו עוזרים לאנשי ההגנה ומעמיסים את הנשק על המשאית עד שגילו את התרמית. לבריטים נודע כי ארזי עוסק ברכש למחתרת "ההגנה" והוצאה נגדו פקודת מעצר ובמשך שנתיים (1945-1943) הסתתר וירד למחתרת. בשנת 1945הוברח ארזי על-ידי ההגנה לאיטליה. שם, עמד בראש השלוחה של המוסד לעלייה ב' ועסק בארגון ההעפלה עד סוף 1947. בתקופתו הפליגו לארץ ישראל עשרים ספינות מעפילים ועליהן 26,000 נפש.

יהודה ארזי היה הרוח החיה מאחורי פרשת לה ספציה שאירעה בעיר הנמל לה ספציה, שבצפון מערב איטליה, באביב 1946. במהלך הפרשה ניסו הבריטים למנוע הפלגתן של אוניות המעפילים "דב הוז" ו"אליהו גולומב". בתגובה פתחו המעפילים בהדרכתו של יהודה ארזי בשביתת רעב והשמיעו איומי התאבדות אם לא ינתן להם לעלות לארץ. השביתה אותה ניהל יהודה ארזי עוררה אהדה בינלאומית ובסופו של דבר התירו הבריטים את הפלגת האוניות לארץ ישראל, על חשבון מכסת הסרטיפיקטים, והן הגיעו לחיפה ב-19 במאי 1946. במקביל, עסק ארזי ברכש עבור ההגנה ומאוחר יותר עבור צה"ל. בין היתר עסק ברכישת תחמושת, נשק קל, מטוסים ואף טנקים. לצורך פעולות הרכש ארזי עשה זמן מה בארצות הברית, והניח את היסודות לרכש מטוסי תובלה, שהיוו, לאחר עזיבתו את אמריקה, את עיקר כוח התובלה האווירית של צה"ל במלחמת העצמאות. ארזי, שהעזתו ודמיונו לא ידעו גבול, ביקש לרכוש בארצות הברית נושאת מטוסים, שאמורה הייתה להוביל לארץ כמויות עצומות של ציוד צבאי מיד לאחר צאת הבריטים. אך בן-גוריון הטיל וטו על הרעיון. לאחר מלחמת העצמאות הקים ארזי יחד עם מאוריציו ויטלה ועדה סרני את מלון רמת אביב והיה חבר במועצה הציבורית להקמת בית גולומב שאותו ארזי העריך מאוד. הוא נפטר בגיל 51 בבית חולים בלינסון בפברואר 1959 בעקבות מחלה ממארת, והובא למנוחות בבית הקברות בנחלת יצחק. הותיר אחריו שני ילדים, רותי בך רעייתו של השופט גבריאל בך ודן ארזי. אחיו של יהודה ארזי טוביה ארזי היה דיפלומט והיה מעורב בתקופת טרום הקמת מדינת ישראל בפעילות ביטחון וריגול במסגרת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית והש"י.

בערב ההוקרה לזכרו של יהודה ארזי שנערך במוזאון ההגנה נחשף צד לא ידוע בביוגרפיה של יהודה ארזי והוא היותו כותב שירים ואף הוקרא אחד משיריו. בסיום הערב ההיסטוריון ד"ר ניר מן, היטיב לסכם את אישיותו ופועלו של ארזי ואני מצטט מדבריו באירוע: בתולדות ארגון ההגנה נחקקה בולטוּתו של יהודה ארזי בתחומי הרכש וההעפלה, שמהן מזדקרות פרשיות הנשק מפולין, לה-ספציה ונושאת המטוסים הקנדית אָטוּ (ATTU). תקצר היריעה מלגולל את מלוא עשייתו מפני שכל פרק ופרק בפועלו הביטחוני הוא בלתי נתפס בחריגותו. בגלריית הדמויות בפיקוד העליון פילס ארזי את דרכו כאאוטסיידר מוכשר בטירוף, בוטח ובוטה, זאב בודד ללא קליקות וללא נאמנות שבטית. בחקירת רצח ארלוזורוב הוא דבק באמת המקצועית שלו כִּקצין משטרה ושילם בהכרה מלאה את מחיר נידויו. במהלך מאורעות הדמים בימי המרד הערבי התנפצו פעם אחר פעם ניסיונות ראשי ההגנה לרכוש נשק משומש מסוחרים מפוקפקים באירופה. פריצת הדרך ביצירת ערוץ רכש ממוּסד של נשק חדיש הושגה הודות לטביעת עינו הפנומנלית של ארזי בזיהוי הזוג ויסטומבסקי, יצירתיותו המקורית וכישרון הביצוע הנדיר שלו. מעלות תרומתו של איש אחד, לבדו, שהורחק קודם לכן מהשירות בפיצוץ רועם; ובזכות אליהו גולומב שבגדוּלת מנהיגותו הבין שאסור להגנה לוותר על ארזי. הייתה זו הפעם הראשונה שהיישוב רכש נשק מחתרתי ממקור מדינתי רשמי. הכרזת שביתת הרעב של מעפילי לה-ספציה הייתה הברקה וירטואוזית. גאונית; לא פחות. באינטואיציה ספונטנית קלע ארזי אל המטרה העליונה של תנועת המרי העברי מבלי לירות אף לא כדור אחד. בעימות הנוקב באשר לאסטרטגיית המאבק - בין עלייה ג' החמושה של בן-גוריון לבין הרכיבה על גב הנמר של ד"ר משה סנה, ישראל גלילי ויצחק שדה - התעלה ארזי למיצוי מפעים של הנסיבות וזעזע את אמות הסיפים בדעת הקהל העולמית. נדמה שלשיאו הדמיוני הגיע ארזי מחדרו ב'הוטל פורטין' הניו-יורקי, כשבחסות הבוסים מהמאפיה הוא טווה רשת רכש קונטיננטלית חובקת אוקיינוסים. בשעה המכרעת לגורל האומה הוא לא נרתע לפרוץ גבולות ולהרקיע בִּמעוף תעוזתו. ארזי היה בנשמתו מנהיג ממגנט שניחן בכּריזמה סוחפת, שרמנטי המקפיד בהופעתו המחויטת. בחריפות תושייתו הוא הפליא לזהות מצבים מעבר לאופק ובה בעת היה הרפתקן ונון-קונפורמיסט מושבע. דעתן, סמכותן שלטני וחסר סבלנות כרוני כלפי מי שלא הדביקו את קצב דהרתו. מבנה אישיותו ודרכו הצנטרליסטית עמדו בסתירה גמורה לעבודת הצוות שביסוד תבונת הפיקוד העליון רווי ההתפשרויות. הקונפליקט המוּבנֶה הצית התנגשויות חזיתיות, כפי שהיטיב אביגור לחוש ולתאר. מעליהן עולות שתי שאלות ביוגרפיות: מדוע הוסטה דרכו של ארזי ממסלול השירות הקרבי, ומדוע לא הצליח להשתלב בחבורת הפיקוד העליון? בהיסטוגרפיה של ההגנה טרם נכתב מחקר ביוגרפי מקיף על פועלו הביטחוני של יהודה ארזי.