ביטחון לאומי ומדיניות חוץ הופכים לגול עצמי כאשר משעבדים מציאות לא נוחה אך מתועדת למשעי במציאות חלופית נוחה אך ספקולטיבית. בסופו של דבר, מצעד העובדות מכתיב את המציאות, אבל במחיר כבד למעצבי מדיניות המונחים על-ידי מציאות חלופית.​ הזירה בעזה היא רק זרוע אחת של התמנון האירני שהפך - מאז הפלת השאה ב-1979, ובשיתוף פעולה עם סין, רוסיה וקוריאה הצפונית - למוקד אנטי-אמריקני מוביל של טרור אזורי וגלובלי, סחר סמים, הלבנת הון והפצת מערכות נשק מתקדמות. התמנון האירני פורש זרועותיו מהמפרץ הפרסי והמזרח התיכון - גם כדי למוטט כל משטר ערבי פרו-אמריקני - דרך אפריקה עד אמריקה הלטינית, כולל גבול ארה"ב-מקסיקו ורשת הולכת וגדלה של תאי טרור רדומים על אדמת ארה"ב.​ מ-1980, ויחד עם חיזבאללה, משטר האייתוללה מתמיד בשיתוף פעולה צבאי, כלכלי ודיפלומטי עם ברוני סמים (המבריחים סמים לארה"ב), ארגוני טרור וממשלות אנטי-אמריקניות באמריקה הלטינית, שאותה הוא רואה כ"הבטן הרכה" של ארה"ב.​ משטר האייתוללה רואה באירועי יוני 2025 קרב אחד במלחמה ממושכת; הפסקת אש זמנית ולא סיום המלחמה נגד "השטן הגדול" האמריקני ומוצבו הקדמי במזרח התיכון, ישראל - "השטן הקטן".​ מאז 1979, משטר האייתוללה מפגין עליונות אידאולוגיה דתית פנאטית על פני תפישת העולם המערבית של "הכסף מדבר". הוא דבק באידיאולוגיה ה"שיעית-תְּרֵיסָרִית", אפוקליפטית ומגלומנית בת 1,400 שנה ובחוקת 1979, כפי שמשתקף במערכת החינוך, בדרשות יום שישי במסגדים, בתקשורת הרשמית ובמדיניות הפנים והחוץ. מאות מיליארדי דולרים שהורעפו עליו מהמערב, וסנקציות כלכליות שהוטלו עליו לא שכנעו את המשטר לאמץ דו-קיום בשלום עם המדינות הסוניות הערביות, להפוך לנושא ונותן אמין, או לנטוש את האידאולוגיה האנטי-אמריקנית המנחה אותו. נמרים אינם מחליפים חברבורות, רק טקטיקות!​ מאז יולי 2025, אירן מתמקדת בשיקום ובהשבחה מואצים של יכולות קונבנציונליות, בליסטיות (היפרסוניות!) וההגנה האווירית, בשיתוף פעולה אינטנסיבי עם סין, קוריאה הצפונית ורוסיה, השואפות לשקם את מעמדן האסטרטגי הגלובלי, שספג מהלומה קשה ממתקפת חיל-האוויר ב-13 ביוני 2025, שחשפה את נקודות החולשה של מערכות הנשק שלהן, הפרוסות ברחבי העולם. שיקום ושדרוג היכולות האירניות יכולים להיות מהירים מאוד - כאשר מתבצעים בסיוע מעצמות גלובליות - כפי שהופגן ב-1967 על-ידי מצרים (בעזרת ברית המועצות), לאחר השמדת התשתיות הצבאיות של מצרים במלחמת ששת הימים. תוך מספר חודשים חודשים פתחה מצרים במלחמת ההתשה שנמשכה שלוש שנים, פגעה קשות בישראל, וסללה את הדרך למלחמת יום הכיפורים.​ אירן מנצלת את המו"מ כדי להרוויח זמן, ולהאיץ את שיקום ושדרוג יכולותיה הצבאיות, להתאושש, ולחדש את פעילותה הצבאית לקידום האידאולוגיה שלה. כל הסכם שנחתם (על-ידי משטר האייתוללה) עם "כופר" מערבי או "משומד" סוני הוא זמני, עד להתפתחויות המאפשרות את הכנעת ה"כופר" או ה"משומד".​ האיום המיידי והברור מצד משטר האייתוללה הוא קונבנציונלי ובליסטי, ללא יכולות גרעיניות. ב-47 השנים האחרונות היה למו"מ ולסנקציות הכלכליות תפקיד מרכזי בחיזוק המעמד האסטרטגי האנטי-אמריקני של המשטר: מאיום משני על היציבות האזורית והגלובלית לאיום מרכזי, כולל על ביטחון הפנים בארה"ב לפי הערכות ה-FBI, המשרד לביטחון המולדת, ומרכז המודיעין הלאומי בארה"ב. תנאי-מוקדם למימוש היעד של ארה"ב למניעת, צמצום וסיום מלחמות וטרור הוא הפלת משטר ה<19792009 וב-2022, ארה"ב נשארה על הגדר, ובכך העניקה רוח-גבית למשטר האייתוללה ורוח נגדית לרוב העם האירני, שהתקוממותו דוכאה באכזריות ומרתיעה ניסיונות עתידיים דומים ללא מעורבות חיצונית.​ הימנעות מיוזמות לשינוי-משטר אינה רק סטירת לחי לרוב העם האירני, אלא עלולה לסלול את הדרך למשטר גרעיני ואפוקליפטי הראשון בהיסטוריה האנושית, שיביא על האנושות קטסטרופה חסרת-תקדים, שתגמד את המחיר הנוכחי של שינוי-משטר באירן.