ב-21 בדצמבר 2025, פרסם ערוץ RTVI ראיון עם ראש האופוזיציה ומפלגת "יש עתיד" בדיבוב לרוסית. מצ"ב תרגום קטע מהראיון בהתבסס על התרגום של דברי לפיד לרוסית: שאלה: כבוד [יאיר] לפיד, יום טוב. אני רוצה לדבר איתך על התקופה שמתחילה כמה ימים לפני המלחמה ועד היום. טוב. אז, לפני המלחמה, נאמר ב-6-5 באוקטובר [2023]. אני זוכר, זו הייתה השנה הראשונה שלי בישראל, ואני לא יכול לומר שהרגשתי באוויר איזשהי סכנה. ואתה? יאיר לפיד: כן. אחזור מעט אחורה. ב-20 בספטמבר [2023] כינסתי את צוות התקשורת שלי ואמרתי: "תקשיבו, נקיים מסיבת עיתונאים, כי אני צריך להזהיר את עם ישראל שמשהו נורא עומד להתרחש". הם שאלו: "מדוע אתה אומר זאת?" עניתי: "כי לפני כמה ימים הייתי בפגישה עם ראש הממשלה נתניהו, כמנהיג האופוזיציה, כדי לקבל תדרוך סודי. והייתי בהלם עד כמה הוא היה שאנן מול איומים נוראיים מכל הכיוונים". אמרתי, זה יתפוצץ בכל רגע. אחרי הפגישה הזו ביליתי כמה ימים בוועדת החוץ והביטחון, לומד את חומרי המודיעין. והייתי בטוח שמשהו נורא עומד לקרות. אבל הם אמרו: "זה לא מעניין אף אחד. כולם עסוקים ברפורמה המשפטית, אנשים מפגינים, ואיש לא מדבר על ביטחון". ואני אמרתי: "לעולם לא אסלח לעצמי אם לא אזהיר את עם ישראל". קיימנו מסיבת עיתונאים, והם צדקו. זה לא עניין אף אחד, אבל התיעוד נשאר. שבועיים לפני 7 באוקטובר אמרתי שמצפה לנו אירוע נורא, נפיץ, מחריד. אנחנו צועדים לשם. לכן לא הופתעתי, וכל מי שהיו לו מידע וגישה למודיעין ידע וניסה להזהיר שמשהו נורא עומד לקרות. שאלה: היקף האיום שאתה הרגשת ומה שבפועל התרחש ב-7 באוקטובר [2023] - האם זה היה בר השוואה או לא? יאיר לפיד: אינני יודע. אין לי דמיון מפותח עד כדי כך, אבל נראה לי שהייתי הישראלי הראשון, או בכלל האדם הראשון, שב-7 באוקטובר [2023] אמר את המשפט שהפך אחר כך לקלישאה: זה הדבר הנורא ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. אמרתי זאת באותו היום. קשה לדמיין זאת מראש, אבל אני ואנשי מערכת הביטחון ידענו שהאיום כמעט בלתי נמנע. מבנהו של כל פיגוע טרור בכל מקום הוא זהה. יש מניע, יש יכולות ויש הזדמנות. המניע לא משתנה כבר 150 שנה. הם רוצים להרוג יהודים. הם שונאים אותנו. הם לא רוצים שנהיה כאן. היכולות משתנות עם הזמן. אבל אם חושבים על כך, היכולות שבהן השתמש חמאס ב-7 באוקטובר לא היו משהו יוצא דופן. מה שהיה להם זו ההזדמנות, משום שהם תמיד רצו להרוג יהודים... אבל נקרתה בפניהם הזדמנות, כי הייתה ממשלה שלא מילאה את חובתה ולא מנעה זאת. לא היה רמת מודעות ודריכות מבצעית נדרשת. ולכן חמאס הרגיש שיש לו אפשרות לעשות דבר שמעולם לא קרה, ויש לקוות, לא יקרה עוד לעולם. שאלה: כשקיבלת את ההחלטה שעליך להזהיר את הישראלים מפני האיום המתקרב - איך אנשים רגילים הגיבו? אני מבין שהממשלה, הקואליציה, לא הגיבו, אבל מה לגבי אזרחי ישראל? יאיר לפיד: לא, הם לא הגיבו. אז ראו בי היסטרי, אדם שצועק "זאב! זאב!", במיוחד כאשר ראש הממשלה הופיע בערוץ 14 ואמר שזה קשקוש, ששום דבר כזה לא יקרה, שהאנשים האלה רק מנסים לעורר פרובוקציה. "אל תדאגו, הכל בשליטה". וכעבור כמה ימים כולם ראו מה קרה. שאלה: אז, 7 באוקטובר [2023]. אני רוצה שתחזור לבוקר הקשה, המחריד הזה. מה הרגשת בשעה 6-5 בבוקר? יאיר לפיד: אני חושב שבערך בשעה 6:00 בבוקר נשמעו האזעקות הראשונות בישראל. התעוררתי, ושתי המחשבות הראשונות שלי היו כך. ראשית, ידעתי שזה יקרה. הם היו צריכים להקשיב לי. שנית, מחשבה אישית הרבה יותר. בתי הייתה בבית. בתי היא אוטיסטית, צעירה עם צרכים מיוחדים. חשבתי, איך אסביר לה מדוע אני צריך בחיפזון לגרור אותה למקלט. כי איננו יכולים לדבר. המחשבה הזו השתלטה עלי לגמרי. ירדנו למקלט והגיעו אנשי האבטחה, הם בדרך כלל ליד הבית. התחילו להגיע שיחות טלפון. דבי ביטון, חברת כנסת ממפלגתי שגרה בשדרות, התקשרה אליי. היא אמרה: "יש לנו מחבלים בכל הרחוב". היא גרה מאחורי תחנת המשטרה שלאחר מכן נהרסה. כן, הייתי שם. היא לחשה: "יש לנו מחבלים ליד הבית". "יש לנו מחבלים ליד הבית". אחר כך באו שיחות נוספות. ואז התקשר המזכיר הצבאי של ראש הממשלה [אלוף אבי גיל]. הוא היה המזכיר הצבאי שלי כשהייתי ראש ממשלה. אמרתי לו: "זה מה שחשבנו שיקרה". הוא ענה: "כן, נראה כך". סיכמנו על פגישה עם ראש הממשלה בשעה 16:30, ובאותו יום הבית שלי הפך למרכז מידע של טרגדיות. אני זוכר את אשתי צופה בטלוויזיה, מסתובבת אליי בבעתה ואומרת: "כבר יש 40 הרוגים". אמרתי לה: "לי, קוראים לה לי, זה הרבה יותר". אנשים פשוט עדיין לא הבינו את גודל האירוע. כך עבר אותו בוקר. ב-16:30 נפגשתי עם ראש הממשלה ואמרתי: "אדוני ראש הממשלה, עליך להיפטר מהמשוגעים בממשלתך, [איתמר] בן-גביר ודומיו. אנחנו צריכים להקים ממשלת אחדות לאומית, כי זה המשבר הגדול ביותר שבו מישהו אי-פעם היה מעורב". והוא אמר: "לא". מה שאני בטוח היה טעות ענקית. הוא אמר: "לא אפטר מהם. הם נשארים. אם אתה רוצה להצטרף - תצטרף". עניתי: "אי-אפשר לנהל מלחמה עם אנשים כאלה. אתה יודע זאת. אתה צריך לנהוג באחריות". אבל הוא סירב. ועד היום אני סבור שזו הייתה החלטה מבישה. שאלה:מה דעתך על הצעדים הראשונים ועל מטרות המלחמה? כי עבורי זו הייתה כבר המלחמה השנייה בתוך שנתיים. קודם רוסיה-אוקראינה, ואז עברנו לישראל והגיע 7 באוקטובר. וכאזרח ישראלי ציפיתי למטרות ברורות יותר, לא רק למשפט: "חמאס יושמד". מה הרגשת אחרי השיחה עם נתניהו? יאיר לפיד: ובכן, חשבתי - ודיברנו על כך בקצרה באותו יום ובהרחבה בהמשך - שכל זה צריך לסמן שינוי מוחלט בכל דוקטרינת הביטחון הלאומי שלנו. עד אותו רגע המדיניות של רוב הממשלות בישראל הייתה דומה לזו של רוב הממשלות בעולם: ניהול סיכונים. ישנם סיכונים רבים, במיוחד באזור שלנו. והממשלה בוחרת במה לטפל עכשיו ומה לדחות. אחרי 7 באוקטובר זה כבר בלתי אפשרי. ניהול סיכונים כבר לא עובד. כל סיכון חייב להיות מסולק מיד. השתמשנו במודל חשיבה נוח, שאינו מבוסס על המציאות. אם חיזבאללה עושה משהו - להכות בחיזבאללה. אם אירן עושה משהו - להכות באירן. ואם חמאס עושה משהו - להכות בחמאס. אין יותר "ניהול" סיכונים. רק תגובה מהירה, קשה ונחושה מול כל סיכון. שאלה:כלומר, לא יכולות להיות פעולות פרואקטיביות? יאיר לפיד: להפך - חייבות להיות רק פעולות פרואקטיביות, אבל הן לא היו. כן, 7 באוקטובר הוא תוצאה של היעדר פרואקטיביות. נתניהו העביר מיליוני דולרים לחמאס במזוודות כאמצעי "ניהול סיכונים". זו הטעות הגדולה ביותר בתולדות הביטחון הישראלי. [סימוכין1]

"ההתרעה" שפרסם חבר הכנסת יאיר לפיד ב-20 בספטמבר 2023

כשבועיים לפני מתקפת שבעה באוקטובר - יאיר לפיד מתריע על סכנת "עימות אלים רב זירתי", אירועים לאורך הגדר בגבול רצועת עזה שעלולים להוביל ל"סבבי לחימה" וגל פיגועי טרור, בגלל התנהלות בלתי אחראית של השרים סמוטריץ’ ובן-גביר. "לבוא עם נשק לבית הכנסת ביום הכיפורים זו לא מדיניות ביטחונית". ב-20 בספטמבר 2023, יאיר לפיד, ראש האופוזיציה ומפלגת "יש עתיד, פרסם את ההודעה הבאה: ערב יום הכיפורים, אני נאלץ להזהיר את אזרחי ישראל. אנחנו מתקרבים קרבה מסוכנת לעימות אלים רב-זירתי. לפי דיווחי מערכת הביטחון, מספר ההתרעות ביהודה ושומרון הוא חסר תקדים. גם האירועים האחרונים ליד הגדר בעזה הם בדיוק הסוג שהוביל בעבר לסבבי לחימה. ממשלות ישראל, כולל ממשלות [בנימין] נתניהו, ידעו בעבר במצבים כאלה איך לפעול כדי להרגיע את השטח. עיבוי ושילוב כוחות, סגרים, סיכולים ממוקדים, מאמץ מודיעיני, עבודה מסודרת מול הרשות הפלשתינית, המצרים והירדנים. כך גם הממשלה שלנו עצרה בהצלחה את גל הטרור שהיה פה בשנה שעברה. זה לא מה שקורה היום. מספר הנרצחים מטרור הכפיל את עצמו מאז עלתה הממשלה הנוכחית לשלטון, ומה שמסוכן עוד יותר זה שהממשלה לא מתואמת עם מערכת הביטחון. כל ראשי מערכת הביטחון, צה"ל, שב"כ [שירות הביטחון הכללי], משטרה, גופי המודיעין, מזהירים את הממשלה ואת הקבינט מהתלקחות אלימה. אבל [איתמר] בן-גביר ו[בצלאל] סמוטריץ' מתעלמים פעם אחר פעם מהמלצת גורמי הביטחון לפעול באופן זהיר ואחראי. ראש הממשלה [בנימין נתניהו] איבד שליטה בשריו. כל אחד מהם מנהל מדיניות מסוכנת משל עצמו. לקרוא לאזרחי ישראל, לבוא עם נשק לבית הכנסת ביום הכיפורים, זו לא מדיניות ביטחונית, זה פופוליזם מסוכן. לתת לעברייני הגבעות להשתולל בלי שום מעצור, זו לא מדיניות ביטחונית. לפעול בניגוד לעמדת השב"כ והשב"ס לגבי האסירים הביטחוניים, זה לא ימין על מלא. זו הפקרות על מלא. זו גישה שמעדיפה עוד סרטונים והזמנות לאולפנים על פני מדיניות שקולה שתחסוך חיי אדם. מי שישלם את המחיר הם הילדים שלנו, שיצטרכו להיכנס שוב למחנה הפליטים בג'נין ושוב לעזה ואולי שוב ללבנון, מי שישלם את המחיר הם ההורים שלנו שישבו בממ"דים. להבדיל ממה שהם עשו, אני לא אאשים פה את ממשלת ישראל בטרור נגד יהודים. אבל מדיניות ביטחון אי-אפשר לנהל בסיסמאות פוליטיות ובתחרות על כותרות. אם נתניהו לא ירסן את סמוטריץ' ובן-גביר, נשלם בחיי אדם. במקום לברוח מהצהרות עד קליפורניה, ראש הממשלה צריך עוד היום לדפוק על השולחן, לרסן את שריו חסרי האחריות, לפעול יחד עם ראשי מערכת הביטחון להרגעת השטח. אם הוא יפעל באופן אחראי, הוא יגלה שבניגוד לחברי ממשלתו, האופוזיציה תיתן לו גיבוי מלא. [סימוכין2]