אני מאמין שבצלאל סמוטריץ, שר האוצר, לא פסח בתפילת שמונה עשרה על המילים "נַקְדִּישְׁךָ וְנַעֲרִיצְךָ כְּנֹעַם שִׁיחַ... אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד בִּינָה וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ בִּינָה וָדָעַת". וכשיצא מבית הכנסת בינתו של כבוד שר האוצר הובילה אותו משום מה להעצמת שיח אלים ומסוכן בחברה הישראלית. קשה לקבל את עוצמת הפער בין נועם השיח הזך והנקי של התפילה בבית הכנסת ובין עוצמת האלימות המילולית, שהפכה אצל בצלאל סמוטריץ' באבחת רגע של התלהמות בוטה וגסת רוח למלים חשוכות בכינוס פוליטי - "נדרוס את יצחק עמית, נשיא בית המשפט העליון, הוא לא משאיר לנו ברירה." בצלאל פשוט שכח את נועם השיח, שהיה באותו יום בעת תפילתו בבית הכנסת. אחרי שפיזר שלל תארים ליצחק עמית, כבוד נשיא בית המשפט העליון, כאדם מגלומן, כאדם אלים, כגנב, מרשה לעצמו לעשות דברים שמעולם לא נעשו - החליט יושב-ראש הציונות הדתית להכריז בנחרצות רבה: "התוצאה תהיה שנדרוס אותו, לא תהיה ברירה... הוא לא משאיר לנו ברירה אלא לשבור אותו בכל הכוח...". הפגנות נגד ראש ממשלה מכהן, שהתלוו להם טקסי לוויה, פרצי אלימות מילולית בוטה ונשיאת ארון מתים של ראש הממשלה הסתיימו ביריות אקדח. יריות אקדח שרצחו לנו ראש ממשלה בישראל בשנת 1995. פרץ אלים ובוטה באולמות בית המשפט של חברת כנסת טלי גוטליב ואלמוג כהן ואמירות של הסתה לרצח כמו - "נדרוס אותו" - עלולות להיהפך ממלל בוטה למציאות מרה. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מבקש חנינה כדי להשקיע ימים ולילות בפיוס. האיומים החוזרים ונשנים על מערכת המשפט, העלולים להביא לפגיעה בחייו של שופט בישראל, אינם מתכתבים עם ההצהרה על מאמצי הפיוס של ראש הממשלה.