מדוע ישראל תוחבת את האף שלה לכל אירוע ולכל עימות בין מדינות, למרות שאלו לא קשורים אליה? ונוהג זה שוב חוזר, כאשר גדעון סער, שר החוץ, מפרסם הודעת תמיכה ועידוד לעם היושב בוונצואלה. אכן, ארצות הברית, בראשות הנשיא דונלד טראמפ, נקטה בצעד דרמטי מאד. לכידת נשיא ונצואלה והעברתו לכלא בארה"ב היא מבצע לא חוקי מבחינתו של סדר החוק הבינלאומי, אבל מסתבר שגם לארצנו האהובה יש מה לומר בנושא.
שר החוץ סער ממהר להודיע כי אנו, הישראלים, מזדהים עם מצוקת ונצואלה ובשם כולנו הוא גם מחמיא לנשיא טראמפ שהורה על חטיפתו של מנהיג מדינה אחרת: כי מה מבקש השר סער? הרי מדינות רבות בהן מתקיימים מפגנים אנטישמיים, גם הן מועמדות לחטיפות מנהיגיהן. די לעיין בפסקי הדין שיוצאים מטעם בית הדין הבינלאומי בהאג. ועתה, עם הודעת התמיכה של שר החוץ הישראלי, ייתכן שגם הן סבורות שמנהיגי ישראל בראשות נתניהו, תומכים בכך.
ראוי שתושמע הקריאה שישראל תנקוט צעדים המחקים את המבצע האמריקני. גם אמריקה הלטינית לא תוכל להתחמק ולהתעלם ממבצעים בנוסח חטיפת נשיא ונצואלה. ולא מן הנמנע שגורמים בינלאומיים, מימין קיצוני או משמאל קיצוני, יטיפו לחטיפת מנהיגים ישראלים. הרי בין כה וכה ידוע שראש הממשלה נתניהו מקפיד במסעותיו המוטסים, להורות על עקיפת טיסותיו לבל יופיעו בשמי מדינות עוינות.
ארצות הברית "רשאית" לנקוט במבצעי חטיפה, או התנכלות מסוג אחר, אבל אנו משוכנעים כי מנהיגי ונצואלה העצורים לא ממתינים דווקא לכל אמירה שתצא מישראל, בעקבות המבצע האמריקני. הודעתו של השר סער מיותרת. אין ספק כי ישראל תומכת בארה"ב, אך נדמה לנו כי הנשיא טראמפ ממתין בסבלנות להודעה של נתניהו או של שר החוץ המחמיאה למבצע החטיפה.
ולמרות זאת, אנו מתקשים להבין מהי התועלת המדינית הכרוכה בעמדת ישראל. בזמנים אלה על ישראל לנהוג באיפוק ולא להתערב באירוע הקשור באמריקה הדרומית או באזור אחר. כאמור, תיתכן הערכה כי מנהיגי ישראל חשופים למעשה חטיפה שהרי העימות הישראלי-פלשתיני גורם לנחיתות ישראל בזירה הבינלאומית. אנו אומרים בשעות אלה למדינות דמוקרטיות כי לשם שינוי ישראל תנקוט הפעם בצעד אחר: היא תתאפק, ותעמוד מן הצד בזירה הבינלאומית למרות המבצע הצבאי האמריקני. לא כל צעד שנוקט הנשיא טראמפ ראוי לחיקוי - או למחווה של חנופה מטעם ישראל.