הטרוריסטים שהשתתפו ב-ואלו שהריעו ל-מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 הם בוגרי מערכת החינוך של הרשות הפלשתינית, המיושמת גם ברצועת עזה. המערכת הוקמה על-ידי מחמוד עבאס בסוף שנת 1993 כהמשך להסכם אוסלו. בשנת 2025 עודכנה (אך לא שינתה את עורה) על-ידי משרד החינוך הפלשתיני. בעוד שאיחוד האמירויות הערביות עקר כל התייחסות אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית ממערכת החינוך, דרשות יום השישי במסגדים והתקשורת הרשמית, ושילב התייחסויות פרו-יהודיות ופרו-ישראליות, הרשות הפלשתינית החריפה את גורמי השנאה וההסתה בתוכניות הלימוד, במקביל למענקים חודשיים למשפחות מחבלים, והדגש האנטי-יהודי ואנטי-ישראלי בדרשות יום שישי ובתקשורת הפלשתינית הרשמית. מערכת החינוך משקפת את הלך הרוח, התרבות, הנרטיב המרכזי, סדרי העדיפות, השאיפות והחזון של מי שמעצב ומאשר אותה. ספרי הלימוד חושפים את זהות הערכים המקודמים בידי ממשלות. מערכת החינוך הפלשתינית יכולה לקדם סובלנות, מתינות, פתרון סכסוכים וקיום משותף בשלום, או להפך: לסלף עובדות, להגביר אי-סובלנות, שנאה והסתה, ולהאדיר טרור. מאז 1993, הרשות הפלשתינית בוחרת באפשרות השנייה. הניסיונות המערביים לפתור את הסוגיה הפלשתינית מתעלמים מהתפקיד הקריטי של מערכת החינוך הפלשתינית - המשקפת את מסמכי היסוד של פתח ואש"ף מ-1959 ו-1967 בהנהגת מחמוד עבאס - כמכשול המרכזי לשלום, וכפס-ייצור יעיל של טרוריסטים בכלל ומתאבדים בפרט. לפי דוח se-IMPACT על תוכנית הלימודים הפלשתינית לשנת הלימודים 2026/2025, מכיתות א'-י"ב - המבוסס על תשע שנות מעקב רצופות אחר ספרי לימוד וניתוח של 290 ספרי לימוד ו-71 מדריכי הוראה - מאז 2016 לא חל שינוי מהותי בחינוך הפלשתיני לשנאת ישראל ויהודים. תוכנית הלימודים המעודכנת ממשיכה להסית לשנאה ולאלימות, קוראת לג'יהאד במשמעותו הלוחמנית הקשורה ישירות לסכסוך עם ישראל, כולל הקרבת חיים. טרור מתאבדים מתואר כמות קדושים ואידיאל מוסרי עליון וחובה אישית, שיא האמונה ונתיב לתהילה ותגמול אלוהי. היא מהללת טרור, מציגה טרוריסטים כגיבורים לאומיים, קדושים ומודל לחיקוי, דוחה דו-קיום בשלום ומוחקת את ישראל מהמפה. מציגה את היהודים כערמומיים, מניפולטיביים או מושחתים מטבעם - אויבי האיסלאם ואללה. ישראלים מתוארים לא כבני אדם אלא כשדים מתועבים, נחשים ארסיים ועוזריו של השטן, הצוחקים תוך כדי ביצוע זוועות, כולל שחיטת ילדים. קיום ישראל אינו מתיישב עם הצדק ונידון להיעלם. ספרי הלימוד ממסדים אי-שוויון מגדרי כעיקרון דתי וחברתי. נשים מוצגות כנחותות לגברים - גופנית, שכלית ורוחנית - בלתי כשירות למנהיגות או לקבלת החלטות, נאשמות בשחיתות מוסרית, מורתעות מהשתתפות בחיים הציבוריים, ונקראות להקפיד על לבוש צנוע כתנאי להגנתן. לדוגמה, חינוך איסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 7 מציין שאחריות האישה בניאוף גדולה מזו של הגבר. נשים מפתות ומדרדרות את הגברים. חינוך איסלאמי, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 28, 31 מרמז שהטרדה מינית נובעת מלבוש האישה ("לבוש כופרים"), ולכן אלימות מינית ופיזית נגד נשים מוצדקת בנסיבות מסוימות. החיג'אב מגן על האישה ומונע ניאוף. שפה ערבית, כיתה ה', כרך ב', עמ' 61-51 מהלל את דלאל אל-מוגראבי, הטרוריסטית שפיקדה על טבח כביש החוף חיפה-תל אביב ב-1978, שבו נרצחו 38 נוסעי אוטובוס, בהם 13 ילדים. הטבח מוצג כאירוע שהנציח את שמה בלבבות הפלשתינים והפך אותה למודל נשי לחיקוי. לימודי היסטוריה, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 52 מהלל את טבח 11 הישראלים בכפר האולימפי במינכן ב-1972. שפה ערבית, כיתה י"א, כרך ב', עמ' 34-38 מהלל את הטרוריסטים שטבחו יהודים בצפת ובחברון בשנת 1929, ומתייחס ל-72 הבתולות המצפה למבצעי הטרור בגן עדן. מתמטיקה, כיתה ז', כרך ב', עמ' 97 כולל מפת פלשתין הכוללת את שטחי ישראל שלפני 1967, ומציין כי "פלשתין נכבשה ב-1948." שפה ערבית, כיתה י"ב, 2025, עמ' 77-80 טוען שחוויית הפליטות הפלשתינית תתוקן רק עם השיבה לבתים בישראל שלפני 1967 (למשל, חיפה) — באמצעות פעולות טרור. הקמת הרשות הפלשתינית ועיצוב תוכנית הלימודים הפלשתינית, שינו והקצינו את תפישת העולם, הערכים, התרבות, השאיפות והחזון של ערביי עזה, יהודה ושומרון. תוכנית הלימודים מעצבת את דרשות יום שישי במסגדים ואת התקשורת הרשמית, ומהדהדת את אמנות פתח, אש"ף וחמאס מהשנים 1959, 1967 ו-1988. הקצבאות החודשיות למשפחות הטרוריסטים מבטאות ערכי יסוד של תוכנית הלימודים. הרשות הפלשתינית הצליחה לעצב תפישת עולם התואמת את חזונה - עקירת המדינה היהודית - אך מנוגדת לדו-קיום בשלום. בעוד מדינות ערב מונחות על-ידי חזון לאומי שאינו מותנה בחיסול ישראל(לדוגמה, "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי רואה בישראל שותף ביטחוני וטכנולוגי לקידום החזון), ומכאן שישה הסכמי שלום, הרי שאש"ף וחמאס מונחים על-ידי חזון שקידומו מחייב את חיסול ישראל, ומכאן כישלון כל יוזמות השלום. תנאי יסודי לכל תהליך שלום הוא מהפך מבני וארוך-שנים בתרבות של שני דורות שעוצבה על-ידי מערכת החינוך הפלשתינית, המחייב את עקירת תוכנית הלימודים המושתתת (מסוף 1993) על שנאה וטרור, והקמת מערכת חינוך השוללת את מסמכי היסוד של פתח, אש"ף וחמאס.