בחודשים האחרונים התרחש מהלך חסר תקדים בממשל האמריקני שלא זכה אצלנו להתייחסות ככל שמדובר בהערכת פעילות ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ. שר ההגנה שלו, פיט הגסת' (שאת שם המשרד טראמפ החליף למשרד המלחמה), החליט לשנות את בסיס הקשרים ההיסטוריים של המשרד עם הכתבים המסקרים אותו. הגסת' הגדיר את אמצעי התקשורת שבמיינסטרים כלא אמינים ולא הוגנים, ותיאר את הכתבים המתהלכים במסדרונות האין סופיים של הפנטגון בחופשיות ללא פיקוח כשהם תרים אחרי מידע, גם מסווג, בלא לקבל אישור. הוא החליט לחסום את הפרצה בהדגישו כי רק מידע שהושג באישור של המשרד יפורסם. הוכן מסמך מפורט מאוד שדרש מהכתבים להתחייב בחתימתם לא לחפש ולא לפרסם חומר לא מאושר גם אם הוא לא מסווג. כמעט כל ערוצי התקשורת המרכזיים סירבו ועשרות כתביהם אולצו להחזיר את התגים שלהם ולעזוב את משרדיהם בפנטגון. בין אלה שלא נענו לדרישותיו של הגסת' היה גם ערוץ פוקס ניוז, מקום עבודתו הקודם לפני שמונה לשר. הוא הקים פול חדש של כ-60 כתבים מאמצעי תקשורת שמרניים לא מרכזיים המזוהים עם מדיניותו של טראמפ. הניו-יורק טיימס תבע בבית המשפט את הממשל על המהלך בנימוק של הפרת החוקה. התביעה עדיין לא התבררה. בנימוק דומה של תקשורת לא הוגנת ועוינת, נאבק בנימין נתניהו בתקשורת הישראלית מראשית כהונתו. בחלוף השנים המאבק קיבל תפניות כשהוא פועל במישרין ובעקיפין ליצור תקשורת תומכת ואוהדת. ככל שמאמצים אלה נשאו פירות כך גבר הניכור שלו כלפי תקשורת המיינסטרים תוך דילול משמעותי של מפגשים עימם, און ואוף דה רקורד, להוציא את חודשי המלחמה הראשונים. שיתוף הפעולה שלו כיום מוקדש לתקשורת התומכת כולל גם ברשתות החברתיות. נתניהו לא אימץ את שיטתו הקיצונית של הגסת' אבל בדרכו החליט "לייבש" את הכתבים המדיניים המסקרים את משרד ראש הממשלה. בשנה האחרונה הוא נוקט בגישה שלא הייתה בעבר, גם בשנות כהונתו הקודמות, לא לצרף לטיסותיו את הכתבים במטוס כנף ציון שהוגדר כמטוס של ראשי המדינה באלצם לטוס בנפרד בטיסות מסחריות. דע עקא, מאז שהמטוס הושק במחיר שיפוצים של קרוב למיליארד שקלים, הוא הפך לכלי הטסה רק של נתניהו עם בני משפחתו ועובדי לשכתו. נפתלי בנט ויאיר לפיד כראשי ממשלת השינוי ויצחק הרצוג כנשיא סירבו לעשות שימוש במטוס, ומסיבה זו למעשה עד היום לא נחשף הציבור לאגף המפנק והפיקנטי בו הושקעו לא מעט משאבים שהפך מאז לעניין בטורי הרכילות. בעבר, כאשר הכתבים המדיניים נלוו לראשי ממשלה ונשיאי ישראל הם היו זוכים לתדרוכים מ"מקור בכיר" - מושג שהומצא בשנות ה-70' על-ידי הנרי קיסינג'ר - והיה להם מה לדווח ישירות מ"פי הסוס" וכך מילאו את שליחותם. היום כאשר ההזדמנויות של תקשורת המיינסטרים לראיין את ראש הממשלה בארץ שואפות לאפס, הסיכויים שזה יקרה בביקור בחו"ל הם יותר נמוכים. בנסיעה האחרונה לפלורידה לפגישה עם נשיא ארה"ב, טסו הכתבים המדיניים על חשבון מעסיקיהם לראות את ראש ממשלתם לצד נציגי התקשורת האמריקנים. הדיווחים היחידים היו מראיונותיו לערוצים האמריקנים באותה דרך שהם עושים זאת ביושבם מול המסכים באולפנים בארץ. בכל ימי שהותם לא היה סיג ושיח עם נתניהו והידיעות היחידות, מלבד ענייני אווירה כמו מה אכלו והיכן בילו, הגיעו אליהם מאנשי הלשכה. כך נדון הציבור הישראלי לקבל מידע מסונן ומבוקר במתכונת דומה שהתגלתה לאחרונה בעדותו של אלי פלדשטיין על קשריו עם הכתבים הצבאיים. אם כן, השאלה המתבקשת היא מדוע התקשורת הממודרת שראש ממשלתה "מייבש", מפנה פעם אחר פעם את הלחי השנייה בהסכימה לכללי המשחק המוכתבים על ידו? האם לא הגיעה העת לחדול מבזבוז כספים על טיסות שלאמיתו של דבר הן טיסות סרק במובן החדשותי? ומהכתבים מצופה שלא ימשיכו לנפק את ההסבר של לשכת רה"מ, הלא אינטליגנטי יש לומר, לפיו הם מודרים מכנף ציון בשל משקלם העודף למסלולי טיסה שהתארכו עקב הצורך להימנע מלעבור במרחבים של מדינות שלא הסתייגו מלקיים את צו המעצר נגד נתניהו שהוציא בית הדין הבינלאומי בהאג. עליהם להפנים את העובדה כי זו דרכו של נתניהו להבהיר לערוצי התקשורת שלא מזוהים עימו כי הוא לא מכבד אותם ואין לו עכבה להתעלם מהם. יש כאן מוסר השכל לא רק לחשיבה אלא גם למעשה.