ככה, מבלי משים, הולך ומשתנה קו הרקיע של ערי מדינת ישראל. זה התחיל באופן טבעי בתל אביב וערי הלווין של גוש-דן ובהדרגה מתפשט לעבר ערי המעגל השלישי, נתניה וחדרה מצפון, אשדוד ואשקלון מדרום, ומשם הלאה לעבר חיפה והקריות וערי הגליל, עפולה, נוף הגליל, כרמיאל, עכו ונהריה והנגב הצפוני, שדרות, נתיבות, אופקים, באר שבע ודימונה. אם בשנות ה-60 המוקדמות היה בית סולל בונה בחיפה, על 14 קומותיו, הבניין הגבוה ביותר בישראל, ובהמשך מגדל שלום על 34 קומותיו, הרי שכיום מתנשא לגובה של יותר מ-20 קומות מספר אסטרונומי של יותר מ-1,300 בניינים, ומספר זה עתיד לשלש את עצמו במהלך שני העשורים הבאים עם יותר מ-100 גורדי שחקים בגובה של יותר מ-40 קומות. אכן מדינת ישראל כולה תשנה את פניה ותהפוך לוורטיקלית, זאת לעומת הבנייה שאפיינה אותנו במשך עשרות רבות של שנים, בנייה נמוכה במיוחד של בניינים בני שלוש וארבע קומות, בין אם מדובר היה בבנייני שיכון שהשתרעו לרוחב ובזבזו לא מעט שטח קרקע לא מנוצל ובין אם היה מדובר בבנייה למעמד הביניים שהתמקדה שנים רבות במה שנקראו "רבי קומות" והיו בעיקר בני 12-6 קומות. הסיבה לשינוי ברורה: ישראל הולכת והופכת להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם. כבר היום הצפיפות הינה כ-460 נפשות לקמ"ר, הגבוהה ביותר בעולם המערבי ואם נחלט את הנגב הריק רובו ככולו מאדם, נגיע כבר היום לכ-1,000 נפשות לקמ"ר בחלקה הצפוני של המדינה. והתחזית לשנת 2050, כאשר יגורו כאן כ-18 מיליון בני אדם, מדברת על צפיפות ממוצעת של כ-1,000 נפשות לקמ"ר ובחלקה הצפוני של המדינה יותר מ-2,000 לקמ"ר, הצפיפות הגבוהה ביותר בעולם כולו. ובמילים אחרות: הבנייה לגובה איננה רק פונקציה של אופנה או אורח חיים, אלא גם ובעיקר הכרח קיומי של המדינה, אם היא חפצה באיכות חיים סבירה לדורות הבאים.

לשם כך יהיה על מקבלי ההחלטות לפעול בשנים הבאות בתחומים הבאים:

ראשית, לאפשר פינוי בינוי מהיר ובהליכים מזורזים בכל השכונות הוותיקות, הן במרכז הארץ והן בפריפריה. מדובר, על-פי ההערכה, בפוטנציאל של לפחות מיליון דירות חדשות שייבנו, רובן ככולן, במגדלים בני 40-20 קומות לפחות. שנית, בד-בבד להתמקד במגדלים גם בבנייה חדשה, הן בערי המעטפת של גוש-דן, שבהן עדיין קיימות עתודות קרקע לא מבוטלות, הן בערי המעגל השלישי שבין חדרה ונתניה בצפון ובאשדוד ואשקלון בדרום והן בערי הפריפריה. שלישית, להתאים את התשתיות שיקודמו במקביל לאותם מגדלים, הן תשתיות תעסוקה דוגמת משרדים, מסחר ומוקדי בילוי ותרבות, וכן תשתית פיזית של מערכי כבישים, מדרכות, שבילים להולכי רגל ורוכבי אופניים, שטחים ציבוריים פתוחים ופארקים. רביעית, לפעול כבר היום לשנות היכן שאפשר תוכניות בניין עיר קיימות וותיקות שאינן שמות דגש על בנייה לגובה, זאת משום שבמקרים רבים מדובר במדיניות תכנונית אנכרוניסטית שלא לקחה בחשבון הן את הגידול באוכלוסייה והן את השינוי באורחות החיים. חמישית, לדאוג לשימושים מעורבים, מגורים, תעסוקה ופנאי בנגישות אופטימלית, זאת על-מנת לקצר יוממות נסיעה מהבית לעבודה ובד בבד לקידום מערכת היסעים המונית שתכלול בתוכה הן את לב הערים והן את הקישור ביניהן. שישית, בד-בבד כמובן יש לדאוג למערך תחזוקה וניהול אפקטיבי של אותם מגדלים שיכללו במקרים רבים מאות דירות למגדל ויזדקקו באופן טבעי לשרות 24/7, זאת כולל גם מרכיב הניקיון והאסתטיקה וגם מרכיב הבטיחות והביטחון, ובמיוחד לאור לקחי המלחמה האחרונה. לסיכום, ישראל אכן צועדת לקראת עידן חדש וטוב ורצוי שתערך אליו בהתאם!