בני שלנו, אני עומד כאן ולא מאמין. מסרב להאמין שמסע חייך נגדע בצורה כל כך פתאומית וכואבת. את המילים שאני קורא כעת מתוך הדף חצבתי מתוך הצער, ההלם והכאב שנפלו על כולנו. אנחנו עומדים כאן עם בני משפחתך, עם הוריך, עם אשתך האהובה יעל וילדיך, עם חבריך ומוקיריך הרבים - המונים - ועדיין לא מאמינים, לא מעכלים שזה קרה. בחוגים המשפטיים, השם בני שגיא הוא מילה נרדפת למקצועיות, מסירות, נחישות וחשיבה מחוץ לקופסה. בני היה כוכב עולה בשמי הרשות השופטת: הוא מונה לשיפוט בגיל צעיר, הלך מחיל אל חיל עד לנשיאות בית המשפט המחוזי בבאר שבע. יום-יום היה בני מגיע מוקדם בבוקר להיכל המשפט, תחילה בתל אביב ולאחר מכן בבאר שבע, נכנס לאולם ומתיישב לעשות משפט. בלי כותרות, בלי רעש וצלצולים - פשוט לעשות משפט. ימי המוקד הארוכים, שהיו לסימן ההיכר של בני, היו שיעור מרתק הן בדין הפלילי והן בהבנת האדם. בני ידע להקשיב באמת לבעלי הדין שהופיעו בפניו. הוא הביא עמו בקיאות עמוקה ברזי המשפט הפלילי, אך בקיאות לא פחותה - ברזיהם של בני האדם, בתקוות, במניעים וברצונות שלהם. בני היה מומחה של התפרים העדינים שבין המשפט למציאות החיים. כל מי שזכה להכיר את בני, לא יכול שלא להתרשם משיעור קומתו הפיזי והמטאפורי. בני היה אדם גדול במלוא מובן המילה, כישרון משפטי יוצא-דופן, ואיש נדיר שהכריזמה פשוט שפעה ממנו. איש עם לב ענק, איש שכולם, אבל כולם, אוהבים לאהוב - שופטים, עובדים, עורכי דין, אפילו נאשמים - כל מי שפגש אותו נשבה מיד בקסמו. בתפקידיו כסגן נשיא וכנשיא בבתי המשפט בתל אביב ובבאר שבע, בני היה כוח טבע של ממש. לא אגזים אם אומר כי הוא עשה קסמים בכל מקום שאליו הגיע, וכך היה גם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאותו איחד והוביל בשנה וחצי האחרונות. בני היה נשיא שניהל מתוך ראייה מערכתית ותפישת צדק, והקפיד להוביל קודם כל באמצעות דוגמה אישית. אין לי ספק שלולא הטרגדיה הנוראית הזו, היה בני קוטף הישגים רבים נוספים במערכת בתי המשפט ובכלל. לכתו של בני מותירה חלל גדול בליבם של המונים, בליבה של הרשות השופטת וגם בליבי-שלי. כמי שזכה להכיר את בני עוד כשהיה בבית משפט השלום, התרשמתי ממנו מחדש בכל כינוס ובכל פגישה, והערכתי מאוד את גישתו המקצועית וגם את רוחו הטובה וחוש ההומור המושחז שלו. קשר מיוחד ועמוק חיבר את בני עם מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל - קשר שהחל עוד בראשית דרכם, בימי התמחותם, ונבנה לאורך שנים של חברות ושותפות. בסופי השבוע צעדו בני וצחי ברחבי העיר תל אביב - וכך הם גם צעדו בשבילי החיים: במסע המקצועי ובמערכת בתי המשפט. הם התפתחו יחד, התעצבו יחד ונרקמה ביניהם חברות אמת עמוקה, כנה ונדירה. צחי, אני יודע שאיבדת חבר נפש ושותף לחיים, אני משתתף בצערך. אובדנו של בני הוא שבר אישי עמוק לכל מי שליווה אותו - מראשית דרכו ועד ליום האתמול הארור. במאמר שכתבת, בני, ציינת כי "שופט הוא בשר ודם אשר נדרש מדי יום לקבל החלטות מורכבות בעניינם של בני אדם כמותו. [...] שופט העושה מלאכתו נאמנה, הוא שופט שנכנס לאולם הדיונים ובאמתחתו ידע, יכולת הקשבה, פתיחות להשתכנע וידיעה ברורה כי גם הוא עלול לטעות בפסיקתו". נאה דרשת בני, ונאה קיימת. היית מורה דרך לשופטים רבים, העברת להם מניסיונך, מהתובנות שלך כשופט וכבן אדם. בני - אתה אלוף ביחסי אנוש, אלוף בעבודה השיפוטית, אלוף המשפט הפלילי, אלוף המעצרים, הגישורים והסדרי הטיעון בתיקים הכי מורכבים, אלוף בהספקי העבודה הבלתי יאומנו שלך, במסירות אין קץ לעבודת השיפוט, באמונה היוקדת שלך שאפשר וצריך לעבוד עם הנוער, לדבר עם התלמידים בגובה העיניים ולהכיר להם את מערכת המשפט. בני - אתה לא ירדת אל העם, כי תמיד היית בתוך העם, חלק מהעם, אוהב אדם באשר הוא אדם, איש של אנשים. כל כך הרבה אנשים העידו על עצמם שאתה חבר שלהם, כי אכן היית חבר של כולם, קונצנזוס אמיתי ובלתי מעורער. בני, אני מקווה שדמותך, פועלך והערכים שהובלת יהיו נחמה קטנה גם לבני המשפחה היקרים שלך שאותם אהבת כל כך. הם היו גאוותך. להוריך - יוסי ופרידה; לאחיותייך - שרון ונטע; לאשתך היקרה יעל; ולילדיך האהובים - רָני, גילי ואוֹרי - אין מילים שיהיו נחמה הולמת. אנחנו מרכינים ראש בכאב עמוק, ומבקשים לחבק אתכם בשם מערכת שלמה. נמשיך לעמוד לצדכם. בני, אנחנו נתגעגע אליך מאוד. חבל על דאבדין ולא משתכחין. אנחנו לא נשכח אותך, בני.