מה בין חלוקת נשק לכל דיכפין, ולמשבר חוקתי? מסתבר לכאורה, שהחשש ממשבר חוקתי הוא זה שעמד מאחרי חלוקת הנשק לכל מי שרוצה מחד-גיסא, ובחירת זיני, ראש השב"כ - האיש שאמור להתחיל את התהליך הזה - מאידך. כנראה, שלעולם, בחלוקת הכוח השולט בישראל היום, אותו 'משבר חוקתי', לא יוכל כנראה להתרחש. למי הסמכות להפוך את ההחלטה של היועמ"שית/בג"ץ, שישראל הגיעה למשבר חוקתי, למעשית? יש כאן חיבור מסוכן בין שלושה גורמים:

1. כיצד משבר חוקתי קשור לחלוקת נשק?

משבר חוקתי איננו ויכוח משפטי. זה רגע שבו אין יותר סמכות מוסכמת מי המחליט. ברגע שהיועצת המשפטית לממשלה קובעת שהממשלה פועלת בניגוד לחוק יסוד, ובג"ץ, שהפך כנראה גם מסיבה זו ל'ילד הכאפות של הממשלה', מאשר זאת, נוצר מצב שבו הרשות המבצעת טוענת לסמכות, הרשות השופטת שוללת אותה ואין בורר מוסכם! זה בדיוק הרגע שבו בכל מדינה בעולם מתעוררות שתי שאלות: 1. מי שולט במנגנוני הכפייה? 2. למי נשמעים האנשים בכלל ואלו שעם הנשק בפרט? חלוקת נשק רחבה לאזרחים המזוהים פוליטית עם השלטון איננה צעד ביטחוני רגיל. זה צעד של בניית כוח נאמנות. זה לא מיועד להגנה מפני החמאס או ללחימה בפשיעה. זה מיועד לרגע שבו המשטרה, הפרקליטות או הצבא לא יצייתו ואז צריך שיהיה כוח חלופי.

2. מדוע מונה זיני?

מינוי זיני איננו מינוי מקצועי רגיל. הוא מינוי של מי שאמור להיות גם האחראי על "נקודת ההפעלה" ביום פקודה. במשטר דמוקרטי, כאשר יש מחלוקת בין רשויות, שום אדם יחיד לא יכול "להתחיל תהליך". אבל במשטר שנערך לקריסה חוקתית, צריך אדם אחד נאמן שממוקם בצומת פיקודי, שיכול להורות על הפעלת כוח גם נגד מוסדות המדינה. לכן בחירת זיני קשורה לכאורה כנראה גם היא לחלוקת הנשק. זה לכאורה אותו מנגנון.

3. למי הסמכות להפוך קביעה של משבר חוקתי למציאות?

זו השאלה המורכבת ביותר. היועצת המשפטית יכולה לקבוע שיש משבר חוקתי. בג"ץ יכול לפסוק. הכנסת יכולה לחוקק, אבל, הממשלה יכולה להתעלם. אף אחד מהם לא יכול להפוך זאת ל"מעשי". רק מי שמחזיק בכוח הפיזי יכול. כלומר: המשטרה, הצבא, השב"כ, וכן, גם כל מי שמחזיק בנשק ברחוב. לכן כל ההכנות הן לא משפטיות. הן כוחניות. ברגע שבו הממשלה מחליטה שלא לציית לפסיקה, השאלה אינה משפטית אלא מעשית: מי יציית למי. למה זה מסביר את הכל? אם לא היה חשש אמיתי ממשבר חוקתי, לא היה צורך לחלק נשק לאזרחים, לעקוף את המשטרה וגם להכניס גורמים לא מסווגים לכאורה, לליבת הביטחון ולמנות דמויות נאמנות במקום אלו המוכשרות לביצוע ההליך הזה. אבל אם יש תכנון לרגע שבו בג"ץ פוסל, היועצת קובעת אי-חוקיות, והממשלה אינה מצייתת, אז חייבים לבנות מנגנון כפייה חלופי. וזה בדיוק מה שנבנה כאן. לא כדי לנצח אויבים חיצוניים. אלא כדי לשרוד מול המדינה עצמה.