האם היה מי שהופתע מן הדיווחים על כוונתם של שניים להיבחר לכנסת הבאה? התשובה לשאלה זו: לא. שניהם לא נזקקים לקיים ברחבי המדינה מסעות הכרות עם בעלי זכות הבחירה שהרי בחודשים האחרונים כיכבו בתקשורת ודומה כי יחסכו ממון רב כדי לשכנע את הבוחרים לשלשל לקלפיות ביום הבוחר את פתקי ההצבעה ה"נכונים". אחד המועמדים לכנסת הוא יאיר נתניהו, הבן-של והמועמדת לכנסת היא עינב צנגאוקר, ידועה מאוד ברבים עקב פעילותה למען שחרור בנה, מתן. עד לכתיבת מילים אלה, נעדרו השניים מהאולפנים, מאוישים במומחים וב"מומחים". למען הדיוק, השניים לא אישרו סופית את המועמדות. אנו רק נרמזנו. אם ייבחרו, יוכלו לספק לצופים ולמאזינים מנות עשירות של תחזיות, אמינות או לא, המבשרות על התוצאות וזאת חודשים אחדים לפני שהוצבו הקלפיות. אומרים, כידוע, שההצבעה בבחירות לכנסת מתאפיינת בשוויון המאפיין את כלל המצביעים, מכל המגזרים, נאמנים לגוש זה או אחר, ואכן, אין מופתע מחדירתם החלקה של המועמדים המבקשים לשכנע את קהל המצביעים. אף לא אחד, כי למעשה השוויון אינו מתקיים. המרוץ של השניים כבר החל: הם לא נזקקים להזמין כרזות ענק כדי שבהן ייתקלו אזרחים מן השורה, אלמונים, יוצאי כל המגזרים. חייהם הפרטיים גלויים לרוב האזרחים, אשר כבר צוידו במנות גדושות של פוליטיקה. רק עיתונאים ינסו לפשפש, לצבור ידע חסוי על השניים. הכל למען הכרות לא מעמיקה עם הנאמנויות ששני המועמדים מחויבים להן. המסקנה הנובעת ממציאות זו הינה ברורה למדי: גם לקראת יום ההצבעה, לא יעכלו המצביעים את כל המידע על אישיותם כפי שייחשף, אם ייחשף, על-ידי עיתונאים-חוקרים וחרוצים. ריצתם לכנסת תהא קלה מול מועמדים אלמונים. תופעה מעניינת: על אישיותם של המועמדים נלמד רבות רק לאחר בחירתם לכנסת. לפיכך, ההכרות הקלושה, האמיתית, עם אישיות המעומדים, תגיע אל הבוחרים לאחר הצבעתם, מאוחר מדי. עתה מועמדים לבחירה, זכאים וחוטאים, יוכלו לאחר בחירתם לתפוס לעצמם מושב בכנסת ולהתהדר בעיני המצביעים בתואר ח"כ. ובהקשר זה ראוי לזכור דיווח ב"דה מארקר" (12.1.26) ולפיו הצעת חוק התקשורת הגיעה לכנסת כשחלקים רבים מתוכה גובשו ללא עבודת מטה מקצועית. האם יתוקן פגם זה עד יום הבחירות, או שהנבחר עלול להצביע בכנסת, בבלי דעת, על ניסוח פגום של נוסח חוק? הזמן קצר, ומלאכת העשייה רבה.