מישל פוקו היה פילוסוף גאוני ומבריק. אני עוד זוכר את הזעזוע האינטלקטואלי האדיר שעברתי, בסוף האלף הקודם, כתוצאה מקריאת ספרו "תולדות המיניות". כל כך נשביתי בקסמו עד שאת התזה לתואר השני בפילוסופיה החלטתי לכתוב על הגותו, למרות שלמדתי במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה אמריקנית, שרוב המרצים בה נמנו על הזרם האנליטי, שהתייחס בביטול גמור לפילוסופיה הקונטיננטלית, שפוקו היה אחד מראשיה. אני, כך חשבתי ביהירותי, אשנה את דעתם. התוכנית צלחה אך בקושי, כאשר אחד מחברי הוועדה, פרופסור ג'יי רוזנברג המנוח, לא היסס לתת לעבודה שלי ציון נכשל, עם ההערה: "תשעים אחוז היסטוריה של רעיונות, ועשרה אחוז - טיעונים פילוסופיים רשלניים". גם שני חברי הוועדה האחרים, שהואילו בטובם לאשר את התזה, עשו זאת, כך נדמה לי היום, יותר מאמונה ביכולותי מאשר מהתלהבות מיצירת המופת הבוסרית. כך או כך, עד מהרה התפכחתי גם אני מההיקסמות, ושלוש שנים לאחר מכן, כשסיימתי את הדוקטורט, חברי ללימודים, במחווה מרגשת, הדפיסו לי חולצת טי-שירט ועליה הכתובת, שכבר הספיקה להפוך לאגדה במחלקה: Ninety percent history of ideas and ten percent loosely argued philosophy. ואני נזכר בכל זה היום, כאשר מאות אלפי אירנים נלחמים על חירותם אל מול משטר הרשע האיסלאמי, כי המהפכה האיסלאמית של חומייני זכתה בזמנו לתמיכתם הנלהבת של אינטלקטואלים מובילים במערב - ומישל פוקו בראשם. המהפכה, לפי תפיסתם המעוותת, תוביל לכך שבמקום הקפיטליזם הקולוניאליסטי והדכאני המערבי, אותו ייצג השאח המודח, "העבד הנרצע של ארצות הברית וישראל" - שבנו היום מוביל את המחאות ממקום גלותו בארצות הברית - תביא המהפכה האיסלאמית לחברה אנושית יותר, ופחות מנוכרת. הו תמימות לא-קדושה. בשבוע שעבר ראש עיריית ניו-יורק החדש כבר הספיק להבטיח שהוא יילחם למען כך שאת האינדיבידואליזם הנוקשה תחליף החמימות של הקולקטיביזם. נראה שמוביליה של הברית האדומה-ירוקה, הברית בין השמאל הפרוגרסיבי לאיסלאם הרדיקאלי, לא למדו דבר מההיסטוריה. וכך גם כל אלפי חסידיהם השוטים בכל אוניברסיטאות העילית בארצות הברית.