לצד הדיון החשוב על מניעת אלימות נגד נשים, מצוקות גברים ממשיכות להישאר מחוץ לתמונה: הפליה בהליכים משפחתיים, קשיים רגשיים והיעדר מענים מוסדיים. כאשר השיח נותר חד-כיווני הוא מותיר מאחור גברים שחווים פגיעוּת ממשית. מבט מורכב על גבריות אינו איום על הפמיניזם אלא תנאי לחברה שוויונית וצודקת. בשבועות האחרונים הוקדשה תשומת לב ציבורית ניכרת לאלימות נגד נשים, שקיבלה בולטות בכלי התקשורת וברשתות, בדיונים בכנסת, ובעשרות אירועים וכנסים מטעם ארגוני המגזר השלישי, סביב יום המאבק הבינלאומי ב-25 בנובמבר. דווקא על-רקע הרגישות הציבורית הזו, הנוגעת - ובצדק - באחת הסוגיות הכואבות בחברה הישראלית, מתחדדת שאלה נוספת שבדרך כלל נדחקת לשוליים: מה דינן של מצוקות גברים, שאינן נכנסות אל תוך סדר היום הציבורי למרות השפעתן הרחבה על משפחות, קהילות ומערכות רווחה. בולט במיוחד ההיסוס המתמשך לעסוק במרחבים שבהם גברים פגיעים: בריאותם הנפשית בתקופה של עומס ודחק ברמה הלאומית, קונפליקטים זוגיים והוריים, או בידוד חברתי. התעלמות זו משקפת נטייה לעסוק במגדר דרך פריזמה חד-כיוונית בלבד. דווקא משום כך חשוב לשאול מדוע סוגיות של פגיעות גברית נותרות פעמים רבות בשוליים, ומה המחיר החברתי שנגבה מהשמטתן. כך למשל, מעטים בארץ ובעולם שמעו על "יום הגבר הבינלאומי" המצוין כבר 25 שנה, שנועד להבליט את תרומתם החיובית של גברים למשפחה ולקהילה, ולהעלות מודעות לתחומים שבהם גברים סובלים מהזנחה ואפליה ממסדית. בחברה שוויונית כמו שלנו, המושפעת מחשיבה פמיניסטית, עצם קיומו של יום כזה מעורר לא פעם הרמת גבה ושאלות על תכליתו. כמי שמעל לשני עשורים עובד עם גברים - כמטפל, חוקר ופעיל חברתי - התוודעתי בחודש האחרון לכמה מרחבים ואירועים שמספרים משהו על התודעה הציבורית כלפי גברים, בישראל ובעולם. בתחילת החודש השתתפתי בכינוס ארגוני בנים וגברים (Boys and Men) בוושינגטון, בו הצגתי את מחקריי על אלימות נגד גברים ועל פגיעותיהם מול מערכות ממסדיות בסכסוכי גירושים והורות. הכינוס עסק בקשת רחבה של תחומים שבהם גברים מופלים, דוגמת משמורת הורית ואימוץ, וכן בסוגיות שקופות ועמומות לעין הציבור, כמו דיירות רחוב או תאונות עבודה. בתאונות העבודה, ש-97% מהנפגעים בהן הם גברים, מצאו השנה את מותם בישראל לבדה 70 גברים - יותר מגבר בשבוע - נתון שככל הנראה לא היה מתקבל אילו היה מדובר בנשים. בארה"ב בולט משבר גברי עמוק, כאשר רבים מהם חשים אובדן שייכות ומשמעות, לאחר שתפקידי המגדר המסורתיים התרוקנו מתוכן במובנים רבים, על-רקע עצמאות נשית גוברת. בנים מצליחים פחות מבנות בלימודים, מאובחנים יותר בהפרעות קשב וריכוז, שקועים יותר במסכים, סובלים ממשקל יתר ומתאבדים יותר. צעירים רבים נמנעים ממערכות יחסים ממשיות ומעדיפים פעילות מקוונת, בעוד גברים מבוגרים מדווחים על בדידות ומיעוט קשרים קרובים. במטרה למתן יוזמות חקיקה הפוגעות בזכויות הורים גרושים, בעיקר בקרב אבות, עלתה באחרונה בארה"ב היוזמה לשנות את שם החוק האמריקני למניעת אלימות נגד נשים (VAWA - Violence Against Women Act) ל"חוק למניעת אלימות בין בני זוג", מתוך ההבנה שהשם עצמו מעצב תפיסה ציבורית. בישראל נוסחה לשון מדויקת וראויה יותר, "החוק למניעת אלימות במשפחה", המכירה בכך שהאלימות במשפחה איננה מגדרית. בארה"ב, שבה הוויכוחים על מגדר סוערים במיוחד, הובהר שהסיכוי לשינוי שוויוני כזה כמעט אפסי, גם תחת הממשל הנוכחי השמרני. לאחורנה הוזמנתי להרצות בפני עובדי רווחה באחת מערי הדרום על אלימות מצד נשים. המנהלת שיזמה את ההרצאה, סיפרה שספגה ביקורת על בחירת הנושא, שמהווה צעד חריג בשדה שממוקד כמעט רק באלימות גברית. היא בסך-הכל רצתה לפתוח צוהר לעובדיה שיכירו ממצאים ונתונים מפתיעים על שיעורי התקיפה האלימה מצד נשים, גם אם אינם מתיישבים עם התקינות הפוליטית שמאפיינת את השיח המקובל. בתום ההרצאה ניגשו אליי שתי עובדות סוציאליות ותיקות והודו על החיזוק שקיבלו לראשונה בקריירה - עבור כל אותם מקרים שבהם תמכו באב מודר במסגרת הליכי גירושים ומשמורת, לא אחת בניגוד לזרם ולגישות המקובלות. בהרצאה אחרת על הדילמות הלא מדוברות של גברים כאבות וכבני זוג, התפתח דיון מרתק. כמה אימהות דיברו על השליטה שהן מבקשות לשמר בבית ובתחום ההורות, לצד הרצון לשותפות עמוקה יותר מצד האב. הן תיארו רצון שהאב יפעל ביוזמה, אך גם שיעשה זאת "בדרך שלהן". תופעה זו מכונה בשפה המקצועית "שמירת סף אימהית" (Maternal Gatekeeping). באותו הקשר, במפגש שקיימתי עם עובדי חברת סטארט-אפ, התבקשו העובדים לדרג עשר תכונות רצויות בבן זוג גבר: חוסן נפשי, חוש הומור, מסוגלות ביצועית, אחריות, דברנות ושיתוף רגשי, שותפות בבית, יציבות תעסוקתית, מאהב טוב, שותפות בהורות, ועצמאות. התכונה שנשות החברה דירגו כהכי פחות חשובה להן הייתה "דברן ומשתף רגשית". אחת הדרכים לפרש את התוצאות היא שנשים מבקשות גבר שותף ומעורב, יציב ומסוגל - אך כזה שימעט להביע את דעותיו ורגשותיו. החוויות הללו ממערכות חברתיות, קובעי מדיניות בתחום המגדר, משרד הרווחה, ועמדות של נשים וגברים - מציירות תודעה חברתית ברורה לגבי מקומם של גברים רבים כיום. מלבד ימי מלחמה וזיכרון, השיח הרווח על גברים בישראל נוטה ברובו לשלילי: פטריארכיה, פריבילגיות, אלימות נגד נשים, הטרדות מיניות, וגבריות רעילה. בעוד שכולן תופעות קיימות, הן אינן מייצגות את רוב הגברים, שדימויים כחזקים ופריבילגים מושרש באופן עמוק ומקהה אצל רבים את היכולת להזדהות עם מצוקותיהם. כמתואר בנתונים שהוצגו, מדובר במציאות שממחישה את הצורך ביצירת שוויון מגדרי מלא - לצד המאבק לשוויון עבור נשים - בתחומים שבהם גברים מופלים וזקוקים לשוויון אמיתי. הרוחות האנטי-גבריות בישראל עדיין רווחות במחוזות רבים, ויש מקום לשיח על שוויון מגדרי דו-כיווני, המכיר גם במרחבים שבהם גברים מופלים ונפגעים. בין חינוך מגדרי של בנים שמדכא ביטויי מצוקה לבין שיח ציבורי מפחית ערך, גברים רבים נרתעים מלדבר על קשייהם, ואנו כחברה מתעלמים מהם. בסופו של דבר מדובר באבות, בבני הזוג, באחים ובבנים של כולנו, שאיכות חייהם הנפשית היא אינטרס חברתי ראשון במעלה.