יש הדדיות בין החומרים המרכיבים כל קומפוזיציה, המחוברים בינהם בעזרת מלחציים (קלמרות), קליבר (בעברית תקנית" מד-זחיח) או נשענים ותומכים אחד בשני. מערכת הכוחות ביניהם הקשורה ללחצים ולכח המשיכה, גורמת לאיזון עדין המאפשר להם לעמוד ולא לקרוס. היצירות המינימליסטיות והקוויות, משרטטות רישומים על קירות הגלריה ומבטאות ללא מילים רעיונות, מחשבות ואמיתות ומדגימות מערכות יחסים. השימוש בחומרים מנוגדים כמו רך וקשה, כבד וקל, מעצים את מפגשי הניגודים היוצרים את שיווי המשקל. הצבעוניות השליטה, הכמעט מונוכרומית, מורכבת לעיתים משילובים מדויקים של צבעים כמו שחור, אדום וצהוב ושילובי בהיר וכהה. לעיתים נוצרת תחושה של "משענת הקנה הרצוץ" כמו בקומפוזציה המדגימה גם את חוש ההומור האופייני לו, בה משולבים קב המשמש בחיים הרגילים לתמיכה, הנתמך על-ידי רגל של שולחן.

היצירה התלויה על הקיר מימין לכניסה מורכבת ממשולש עץ, נעל הפוכה, הלחוצים זה אל זה בעזרת קליבר. היצירה מתייחסת לסיפור הידוע מהמיתולוגיה של איקרוס ודדלוס ומזכירה שלמרות רצונו של האדם להשתחרר מכח המשיכה ולנסוק כלפי מעלה, כוח המשיכה מושך אותו כלפי מטה. האמן והאומנות מיוצגים על-ידי מברשת צבע ביצירה הניצבת על הקרקע/ הרצפה בחלל נפרד. המברשת, כמו האמן מנסה לפלס את דרכה "בעזרת מרפקיה" ולהנכיח את עצמה בעולם. הפעולה מודגמת בעזרת הימצאה בין שתי פיסות עץ אותן היא דוחקת לצדדים.

הדגמת הניגוד בין חומר כבד וחומר קל נצפית ב"בית וענן" בשילוב בין האבן הכבדה והענן הקליל. בניגוד למצופה, דווקא הלחץ החזק וחונק גורם להיווצרות דברים לא צפויים ונפלאים, (כמו בתהליך היווצרות היהלומים בטבע, בזכות הלחץ החזק שנמצא מתחת לפני האדמה, שגורם במשך מיליוני שנים להיווצרותם). לדוגמה הפרח הצהבהב הצומח מבין השפתות המתכתיות הלוחצות של הקליבר. או העץ הצומח בין קירות האבן של הבתים, המהדהד את הסביבה האורבנית בה נערכת התערוכה.