"לא מובן מאליו": הפשרה שהצילה את העץ

בטקס הסרת הלוט מהפסל הסביבתי שהוצב בלשכת חזות העיר, שחזרה מירי ישראלי את הרגעים הקריטיים של המאבק: "זה לא מובן מאליו. היה פה באמת מאבק אזרחי, וראש העיר פתח את ליבו. הוא שמע את התושבים וגם את היזם, וחייב אותנו להגיע לפשרה שלא כל ראש עיר היה עושה". הפשרה המדוברת כללה דילול של ענף שלד אחד בלבד שחדר לקו הבניין, במקום כריתה מלאה של העץ, תוך שהיזם מתקן את תוכנית הכניסה לחניה. בטקס, פנה ראש העיר חיים ברוידא לישראלי והדגיש את חשיבות העקשנות שלה: "הנושא הזה של העץ וכל המאבק שהיה סביבו הוא באמת סימבולי. אנחנו עושים את כל המאמצים, וזה לא קל כי צריך להתמודד עם נכסים וזכויות, אבל אנחנו רוצים לעשות כל מה שאפשר".

"הכוהנת הגדולה של הסביבה"

ברוידא, שכינה את ישראלי בטקס "האמא והאבא של הסביבה ברעננה" ו"הכוהנת הגדולה של הסביבה", שיתף בהומור על דרך עבודתה: "אני תמיד אומר לאנשים שרואים לכלוך על הרצפה ורוצים לזרוק: חבר'ה, זה עניין אומנותי, תכף מירי תאסוף את זה ותעשה מזה מיצג". הוא הוסיף כי עמד על כך שהפסל יוצב במקום מרכזי: "לא רציתי שהוא יהיה באיזשהו מקום שסתם יהיה בו, אלא מיצג שיראו אותו. עוברים פה מאות אנשים ביום, זה מקום ראוי ומתאים".

מתוך הסדק בוקע אור: לידתו של הפסל

הפסל, המכונה "שורשים של תקווה" נוצר מחלקי הענף שנגזם ומשילוב של מאות קליפות אקליפטוס שנאספו ב"יער הקטן". ישראלי תיארה בטקס את החזון האמנותי שנולד מתוך הגזם: "מהענף שנגזם חתכתי פרוסה ואמרתי - יום אחד הפרוסה הזאת תקבל סדק, ואני אעשה מזה יצירה המראה איך צומחים עלים חדשים ומעמיקים שורשים. זו המהות של הפסל - שורשים של תקווה שרוצים להעמיק את השורשים של העצים הבוגרים ולשמור על הצמיחה". בתהליך היצירה היא אף הוסיפה פנים מחייכות לפסל: "הוא מדבר ואומר לי: 'תודה מאמי, תודה שאני מעמיק את שורשיי ואני מצמיח'", שיתפה בחיוך. המסר, לדבריה, הוא אופטימיות מוחלטת: "מבעד לסדקים תמיד יכולה להתחולל צמיחה מחודשת".

הסרת הלוט: האמנות מדברת בשם העצים

שיאו של התהליך נרשם בשבוע שעבר (6 בינואר 2026) בטקס הסרת הלוט מהפסל הסביבתי שהוצב בלשכת חזות העיר רעננה. לבקשת ראש העיר, נבנה עבור הפסל תא תצוגה סגור ומוגן המבטיח את שימורו לאורך זמן. בטקס המרגש, בהשתתפות נאמני העצים ואנשי הוועד החקלאי, הביע ברוידא את הערכתו לישראלי: "מעריך ומוקיר אותך ואל תרפי בשמירה על הכדור שאנו חיים בו". יצירתה של ישראלי אינה רק אובייקט אסתטי; היא עדות חיה למאבק אזרחי מוצלח ולשילוב בין צורכי הפיתוח העירוני לשימור הטבע. לצד האקליפטוס, ישראלי מציגה בתערוכות נוספות יצירות אקולוגיות, כמו אסמבלאז' (Assemblage, ובעברית: הֶצְרֵף) מקליפות פרי "הדובדבן היהודי" (שלפח), המדגישות את המוטיב החוזר בעבודתה: התחדשות מתוך הישן והפיכת המתכלה לנצחי. בסיום הטקס, בחרה ישראלי לצטט את המנטור שלה, דוד בן-גוריון, בנאום המפורסם משנת 1962: "אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ אקליפטוס עבות... אלה הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה". הצבת הפסל בתא תצוגה מוגן בלשכת חזות העיר היא עדות חיה לכך שהאומנות מדברת בשם העצים. בסיום דבריו פנה ראש העיר בקריאה מרגשת לישראלי: "מעריך ומוקיר אותך, ואל תרפי בשמירה על הכדור שאנו חיים בו". בעוד האקליפטוס המקורי ממשיך לצמוח ברחוב לוי אשכול, הפסל של מירי ישראלי מהדהד את חשיבותו של האקטיביזם האזרחי ואת הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין האדם, האומנות והטבע.