כולנו נזקקים בשלב כזה או אחר לשירותיהם של בתי החולים הממשלתיים. מה הייתם אומרים אם היה מתברר לכם, שהרופא המטפל בכם נבחר בידי גורם פוליטי ושמנהל בית החולים הוא מינוי של שר הבריאות? אני משער שרמת האמון והביטחון שלכם הייתה יורדת משמעותית. אנחנו רוצים רופאים מקצועיים ומנהלי בתי חולים שיתמנו על-פי כישוריהם. כך גם בתחום המשפט. יועצים משפטיים ושופטים צריכים להיות אנשי מקצוע, ולא מי שנושאים חן בעיני הדרג הפוליטי. תאמרו: בבריאות אין אידיאולוגיות, בעוד במשפט הן עלולות להשפיע על שיקול הדעת. אשיב: לא נכון. קחו לדוגמה את ארה"ב, בה התפיסות הפוליטיות הכתיבו את התגובה לקורונה ומשפיעות כיום במישרין על מדיניות החיסונים. במרכז ההפיכה המשטרית המקודמת כעת ביתר שאת עומדת פוליטיזציה של מערכת המשפט – הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט. בניגוד למה שמספרים לכם, לדרג הנבחר יש כבר כיום השפעה רבה במינויים ובמדיניות במערכת זו, כפי שראוי שתהיה בדמוקרטיה. מה שנעשה כעת נועד להעניק לממשלה שליטה מוחלטת על מערכת שחייבת להיות עצמאית, מקצועית ואובייקטיבית – משום ששליטה כזאת חיונית להרס הדמוקרטיה, שהוא מטרת-העל של מחוללי ההפיכה.

על-פי החוק ב-75 שנותיה הראשונות של המדינה, השופטים נבחרים בידי ועדה בת תשעה חברים: ארבעה פוליטיקאים, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. הרכב זה מחייב הסכמות רחבות, במיוחד במינויים לבית המשפט העליון. הממשלה הנוכחית קבעה, כי נציגי הלשכה יוצאו מהוועדה, יגדל מספר הפוליטיקאים והמינויים יהיו בפועל בידיהם. ומה שעוד יותר חשוב: אותה ועדה היא גם המוסמכת להדיח שופטים. איש לא הוכיח – ואני מדבר על הוכחות, לא על הכפשות – שמשהו פגום בשיטה הקיימת. להפך. אני מכיר היטב את המערכת, עם ביקורים ב-400 אולמות בכל הארץ ובכל הערכאות ב-15 השנים האחרונות. יש לא מעט לתקן בה, אך הרוב המכריע של השופטים הם אנשי מקצוע טובים ומסורים. מי שטוען שבג"ץ מוטה לשמאל, גם אינו מכיר באמת את פסיקותיו (ויש לא מעט שקרים בנושא) וגם מתעלם מכך שכיום יש בו רוב ל"שמרנים" – שבלא מעט מקרים מצטרפים ל"ליברלים". המטרה האמיתית של מחוללי ההפיכה היא להציף את בתי המשפט, ובמיוחד את העליון, במי שייבחרו על-פי השקפותיהם הפוליטיות גם אם אינם ראויים לתפקיד. וכאמור, הם גם יוכלו לסלק את מי שאינם מתאימים להם מבחינה פוליטית. כבר כיום מסרב יריב לוין למנות שופטים משום שאין לו רוב בוועדה וכבר כיום מסוכלים מינויים ראויים משיקולים פוליטיים. אם ההרכב החדש של הוועדה אכן יפעל, הפוליטיזציה תוביל לכך שלא ניתן יהיה לקבל בבתי המשפט סעדים נגד המדינה – החל מקנסות תנועה, דרך ערעור על שומות מס וכלה בחקיקה אנטי-דמוקרטית.

אני טוען מזה לפחות שני עשורים שצריך לפצל בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לבין ראש התביעה. אין סיבה שהם יהיו באותה יד; כל אחד מהם הוא משרה מלאה ויותר מכך; וקיים פוטנציאל לניגוד עניינים ביניהם. אבל מה שדוחף כעת שמחה רוטמן הוא הרבה-הרבה מעבר לכך, ומטרתו לאפשר לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה ואף לרדוף את מתנגדיה. המינויים (וההדחות) בשני התפקידים ייעשו בצורה פוליטית, כך שגם הייעוץ וגם ההעמדה לדין יושפעו בוודאות מהרצון לשאת חן בעיני הממשלה. חוות הדעת של הייעוץ המשפטי תהיה בגדר המלצה בלבד, כך שהממשלה תוכל להתעלם מהן ולפעול בצורה בלתי חוקית ובלתי חוקתית. לכך יש להוסיף את היוזמה לפיה היועצים המשפטיים למשרדים יהיו כפופים למנכ"ל המשרד ולא ליועץ המשפטי לממשלה – מה שיוביל לפוליטיזציה גם בתחום זה ולריבוי של חוות דעת סותרות.

ניקח לדוגמה שלושה מהלכים שכבר בוצעו במסגרת ההפיכה המשטרית, ואשר כולם מלמדים על שאיפה לכוח בלתי מרוסן. הראשון היה ביטול עילת הסבירות: בג"ץ לא יוכל לקבוע האם מהלך כלשהו של המדינה הוא סביר או לא. הדבר בוצע כשינוי בחוק יסוד השפיטה והוביל לבג"ץ המפורסם בו ישבו כל 15 שופטי העליון דאז. התיקון נפסל ברוב של שמונה מול שבעה, אך חשובה יותר היא ההכרעה ברוב של 13 מול שניים – כולל רוב ה"שמרנים" – שלבג"ץ יש סמכות להתערב בחקיקת יסוד. אחרת, הכנסת תוכל לבטל את הבחירות (חוק יסוד הכנסת) או להטיל מס הכנסה של 90% (חוק יסוד משק המדינה). השני הוא הפוליטיזציה של מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים. עד השינוי, הנציב מונה בידי הוועדה לבחירת שופטים בהסכמה בין שר המשפטים לבין נשיא בית המשפט העליון. אבל לוין הרי מחרים את יצחק עמית ולפניו את עוזי פוגלמן, והוא בכלל לא מבין למה עליו להסכים עם מישהו על משהו, אז המינוי עבר לכנסת. מי שנבחר היה אשר קולה, שבצורה תמוהה ובניגוד ברור לחוק לפיו הוא פועל, הסכים ללוות את חקירת פרשת הפצ"רית – ליווי שמטרתו, לפחות מצד הממשלה, הייתה להוביל להדחתה של גלי מיארה. השלישי היה הדחתה של מיארה. ללוין היה ברור שאין לו רוב בוועדה הציבורית לעניין היועץ המשפטי, אז הממשלה יצרה מסלול חדש למטרה זו בלבד. בג"ץ פסל את ההדחה בפסק דין שניתן פה אחד בידי שבעה שופטים, כולל בכירי ה"שמרנים". מה עושה הממשלה? מפרה אותו, מחרימה את מיארה ומתעלמת מקיומה ומחוות דעתם שלה ושל המשנים לה (כמו למשל בנושא השתמטות החרדים). וזה לא הסוף: שרים וחברי כנסת קוראים להתעלם בצורה גורפת מפסקי דין.

רשימת מהלכי ההפיכה תלויה בנקודת הזמן בה מכינים אותה, משום שכמעט מדי יום הם מוסיפים משהו – לרוב מופרע והזוי עוד יותר מקודמיו. השבוע הם התחילו לקדם את ביטול עבירת המרמה והפרת האמונים, כדי לחלץ את בנימין נתניהו (מהתיקים שלשיטתם כבר קרסו בערך 500 פעם). הם רוצים שהפרקליט הצבאי הראשי יהיה כפוף לרמטכ"ל בלבד – עמדה לה מתנגד צה"ל – כדי שניתן יהיה להנחית עליו פקודות שיגיעו מהדרג הפוליטי. הם רוצים שמח"ש תהיה כפופה במישרין למנכ"ל משרד המשפטים, כדי לאפשר התערבות פוליטית בחקירות שוטרים. מה הם לא עושים? חוק יסוד החקיקה. נשיאי בית המשפט העליון קוראים מזה שנים להעביר את החוק, שיקבע כיצד בדיוק הכנסת מחוקקת ויגדיר את הביקורת השיפוטית על החקיקה. כן, בדיוק כך: השופטים מבקשים לקבוע את גבולות הגזרה שלהם. חוק כזה עשוי לכלול פסקת התגברות, שתקבע את הדרך לחקיקה שתהפוך פסק דין של בג"ץ. אבל הפוליטיקאים רוצים להמשיך להשתולל באין מפריע ובמיוחד לשנות חוקי יסוד כאילו היו פלסטלינה בגן ילדים, ולכן מדברים רק על פסקת התגברות.

מהלכי ההפיכה המשטרית בתחום המשפטי אינם עומדים בפני עצמם. הם חלק, חשוב מאוד אך ממש לא יחיד, במסע נרחב של הממשלה הנוכחית להרס הדמוקרטיה הישראלית ולהפיכת המשטר לסמכותני אם לא רודני. יש לנו עסק עם חבורה שהייתה שנה ומשהו באופוזיציה והחליטה שהיא אינה חוזרת לשם, יהיה מה שיהיה. רשימה חלקית של ההקשר הרחב: ניסיון לקבוע שהקדנציה הנוכחית תימשך חמש שנים. נסיונות להשתלט על הספרייה הלאומית והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יוזמה להשתלט על המועצה להשכלה גבוהה. השתלטות של איתמר בן-גביר על המשטרה דרך המינויים הבכירים. יוזמה למינוי דירקטורים בעלי זיקה פוליטית בחברות הממשלתיות. יוזמה לפוליטיזציה של מינוי נציב שירות המדינה. אלימות משטרתית כלפי מפגינים נגד הממשלה ומעצרים פסולים שלהם. סגירת גלי צה"ל. חוק התקשורת לפגיעה באמצעי תקשורת ביקורתיים. הטבות לכלי תקשורת מקורבים. יוזמות להחלשת תאגיד כאן. סתימת פיות בדיוני ועדות הכנסת. זיוף תמונות של שרה נתניהו בלשכת העיתונות הממשלתית. התקפות פוליטיות על ענף הקולנוע. כאמור, זו רשימה חלקית, אבל היא די והותר כדי להבין עם מי יש לנו עסק. אין כאן ויכוח לגיטימי ואף חיוני בין תפיסות עולם שונות לגבי אופן פעולתה של הדמוקרטיה. אין כאן רצון לשפר את מערכות הממשל לטובת האזרח והמדינה. יש כאן התקפה מרובת זרועות על עצם קיומה של הדמוקרטיה ועל כל גורם שעלול להפריע ליצירתה ולפעולתה של רודנות. לכן, הבחירות הקרובות יהיו הגורליות ביותר בתולדות המדינה: האם השלטון ייוותר בידי מי שמשתמשים בדמוקרטיה כדי להרוס אותה, או שנצא למסע שיקום שיבטיח את קיומה לדורות הבאים.