בחדר הסגלגל כבר הייתה השעה מאוחרת. המזכירה צלצלה ודונלד טראמפ ביקש שתכניס אותו. על השולחן היו כבר שתי כוסות מים, ושעון שמתקתק. כמו בכל חדר של פסיכולוג. על הספה נשכב דונלד טראמפ ואז הוא התיישר ואמר: "אני לא שוכב, אני מדבר." הפסיכולוג חייך חיוך מקצועי. "אז נדבר."
הפסיכולוג: מר טראמפ, למה ביקשת את הפגישה הזו?
טראמפ: כי כולם חושבים שהם מבינים אותי. איש לא באמת שואל.
הפסיכולוג: אז נתחיל פשוט. מה אתה רוצה?
טראמפ שתק רגע. לא דרמטי. מחושב.
טראמפ: אני רוצה שלא יצחקו.
הפסיכולוג: נתחיל מאמריקה.
טראמפ: אמריקה היא לא מדינה. היא מותג. כשהיא חזקה, כולם מתיישרים. כשהיא מתנצלת, כולם בודקים איפה אפשר לדחוף מרפק.
הפסיכולוג: והמכסים?
טראמפ: מכסים זה לא כלכלה. זו פסיכולוגיה. אתה מעלה מכס, ופתאום כולם רוצים לדבר.
הפסיכולוג: סין.
טראמפ: שחקן מצוין. אבל שחקן שחושב שהוא כבר ניצח. אני לא שונא את סין. אני שונא שמישהו חושב שהוא חכם יותר ממני.
הפסיכולוג: אירופה?
טראמפ חייך חצי חיוך.
טראמפ: יבשת של אנשים שמסבירים למה אי-אפשר. ואז מתקשרים לאמריקה כשכן צריך.
הפסיכולוג: רוסיה.
טראמפ: זה פוקר, לא שחמט. מי שחושב שהם גאונים, כבר הפסיד.
הפסיכולוג: ישראל.
עיניו של טראמפ נדלקו. הוא לא היסס.
טראמפ: קטנה. מוקפת. חדה. אנשים שם מבינים משהו שהמערב שכח. שאהבה בלי כוח לא מחזיקה.
הפסיכולוג: אירן?
טראמפ: אירן מבינה רק דבר אחד. אם אתה מתכוון, תראה. אל תמצמץ.
הפסיכולוג: מר טראמפ, אתה רוצה שלום או שאתה רוצה לנצח?
השעון המשיך לתקתק.
טראמפ: אני רוצה שלום שמרגיש כמו ניצחון.
הפסיכולוג: אז זו לא תשוקה לשליטה. זו תשוקה לא להיות תלוי. אתה לא מחפש עולם שקט. אתה מחפש עולם שמקשיב.
טראמפ הרים גבה.
טראמפ: אז אני חולה?
הפסיכולוג: לא.
אתה פשוט מנהיג שמאמין שכבוד מגיע לפני אמון. וזו אמונה שעובדת. עד שהיא מפסיקה.
הפסיכולוג: קנדה.
טראמפ חייך. חיוך של מישהו שמכיר את הבדיחה, אבל לא צוחק.
טראמפ: קנדה זה החדר מעל המוסך. שקט, נעים, מנומס. ושוכח מי בנה את הבית.
הפסיכולוג: ובכל זאת, בעלת ברית.
טראמפ: ברית היא לא שיר. היא חוזה. אם אתה נהנה מהחימום, מההגנה, מהשוק, תשלם.
הפסיכולוג: ונצואלה.
הפעם טראמפ לא חייך.
טראמפ: טרגדיה עם נפט. מדינה עשירה שבחרה להאמין לסיפורים במקום לחשב מספרים. כשמדינה קורסת, היא לא נשארת בגבול שלה.
הפסיכולוג: גרינלנד.
טראמפ: כולם צחקו. וזה היה מצוין. כשכולם צוחקים, איש לא שם לב שאתה מדבר ברצינות. זה לא קרח. זה העתיד. כדאי שישחררו מהר. אחרת תהיה בעיה גדולה.
הפסיכולוג: חמאס.
טראמפ התיישר ומבטו שוב הפך רציני.
טראמפ: זה לא ארגון. זה חבורת טפשים עם מסר. מסר שאומר שאפשר לרצוח ולקבל לגיטימציה אם אתה מספיק רועש ומספיק מסכן. הם לא מונעים משכל. הם מונעים מטמטום ואכזריות.
הפסיכולוג: ואיך מתמודדים?
טראמפ: עם קו ברור. מי שמתחיל, משלם. עם ישראל שלא יתעסקו יותר.
הפסיכולוג: נתניהו.
טראמפ חייך חיוך אחר. של היכרות.
טראמפ: ביבי מבין אותי. לא כי אנחנו דומים. אלא כי שנינו יודעים מה זה לעמוד לבד בחדר. הוא חושב בהיסטוריה. אני חושב בכותרת של מחר. אבל שנינו יודעים דבר אחד. כשאתה מהסס, אתה מפסיד.
הפסיכולוג: ואשתך.
טראמפ הסתכל לרגע על הקיר.
טראמפ: היא לא חלק מהמותג. וזה הדבר הכי מסוכן בה. כי היא זו שרואה אותי כשאני לא מדבר.
הפסיכולוג: וזה מפחיד?
טראמפ: יותר מכל אויב.
הפסיכולוג: ג'פרי אפשטיין.
טראמפ: אנשים אוהבים סיפורים כי סיפורים חוסכים מחשבה. העולם של הכוח מלא אנשים שלא שואלים שאלות עד שמאוחר מדי.
הפסיכולוג: ואתה?
טראמפ: אני עזבתי חדרים לפני שהם קרסו. לא כולם עשו את זה.
הפסיכולוג: מה יקרה אם יום אחד מישהו חזק ממך יחשוב בדיוק כמוך?
טראמפ חייך. הפעם בלי ביטחון.
טראמפ: אז נקווה שהוא ידע לעצור.
כשהדלת של החדר הסגלגל נסגרה, הפסיכולוג חזר לקליניקה שלו עם מחשבה אחת: טראמפ מאמין שהעולם הוא חדר משא-ומתן, ולא מקום שצריך לחיות בו יחד, והעולם, בניגוד אליו, לא תמיד מוכן לעסקה. הוא בודק את הגבולות ויודע שיש לו עוקץ ויש לו היגיון.
טראמפ מוכיח שאפשר להיות משוגע טוב בעולם של משוגעים כנראה שצריך מישהו משוגע טוב שיתן את הטון. ממש כמו בסיפור על הצפרדע והעקרב. רק שהוא לא יעקוץ את מי שיואיל בטובו לקחת אותו על גבו.