ייחודה של אגי משעול, שהיא משוררת המקשיבה לעולם. שירתה תופסת מקום מרכזי בשירה העברית בת־זמננו בזכות קול אישי, חשוף, רענן ומלא חיות. אגי יוצרת שפה פיוטית המשלבת דיוק רגשי, הומור דק, אהבת האדם והטבע ויכולת נדירה להאיר רגעי חיים יומיומיים באור חדש. אגי משעול, שנולדה ברומניה וגדלה בישראל, מביאה לשירה העברית קול נשי עצמאי, שאינו מתנצל על רגישותו, על עוצמתו או על חירותו. כמו השיר שלה הנקרא: "שיר", שיש לי אותו בחדר העבודה בתוך מסגרת גדולה, עוד לפני שידעתי שהיא תהיה "כלת האור".

שיר

מוציא אותי מתוך בגדיי

כמו כלי נגינה אני

נותנת מי.

נותנה לה.

עו"ד עוז חיים, מנכ"ל המועצה הציונית בישראל לא יכול היה להגיע, אך שלח מכתב מרגש לאגי וזו לשונו: "מכובדיי כולם, אנו מתכנסים כאן הערב, להעניק את "פרס האור" - כהוקרה מיוחדת לאישים ולנשים אשר הטביעו חותם משמעותי בחברה הישראלית דרך יצירתם. פרס זה מוקדש לאנשי הרוח והתרבות שאורם מאיר את דרכנו. השירה והספרות הן אבני היסוד של הציונות מראשיתה, והן מהוות את התשתית התרבותית שלנו כעם וכחברה. לקראת יום העצמאות, בו חגגה ישראל שבעים וחמש שנות עצמאות, יצאה המועצה הציונית בישראל, ביחד עם המשורר דני נגר, בפרויקט מרגש במסגרתו פנינו למשוררי ארצנו לקחת חלק באסופת שירים בנושא "שיעור מולדת". אסופה שתביא לידי ביטוי את נקודות המפגש העדכניות ורבות הפנים, בין עולמו של המשורר - לארץ ישראל ולחזון הציוני. התוצאה הייתה מרגשת. מנעד רחב של שירים עדכניים עמוסים ברגשות, דעות ומחשבות, ובהם בולט דבר אחד משותף: אהבה למדינה שהיא הבית. שיעור מולדת. השירים אוגדו לאסופה שיצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק. מבין שירים אלה, הייתה לנו הזכות לכלול את השיר: "שואה, זיכרון, עצמאות" אותו כתבה כלת פרס האור, אגי משעול. ואלו מילות השיר המובאות כאן במלואן:

שואה, זיכרון, עצמאות / אגי משעול

אֵיךְ עַפְנוּ - / וְלֹא מִגְּדֵּרָה לִרְחוֹבוֹת אוֹ בְּמַעֲלֶה הַקַּסְטֶל / בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם, כִּי אִם / מִחוּץ לַסְּטְרָטוֹסְפֶרָה: אָבִי, אֲנִי / וְהַמְּטֻשְׁטֶשֶׁת הַהִיא אַגְנֶס / שֶׁבְּאֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שִׁנּוּ אֶת שְׁמָהּ/ לְאָגִי וּמֵאָז הִיא מִזְדַּנֶּבֶת, הַחֲלוּלָה / אַחֲרֵי אַבָּא שֶׁלִּי שֶׁהָיָה גַּם אַבָּא שֶׁלָּהּ/ עַפְנוּ - / וְלֹא כְּמוֹ עִתּוֹנֵי 'הָאָרֶץ' הַנּוֹחֲתִים כָּל בֹּקֶר / וּפוֹרְשִׁים כנְפֵיהֶם הַדַּקִּיקוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן / אֶלָּא מִחוּץ לַסְּטְרָטוֹסְפֶרָה, מִתְפַּסְגִים בִּתְנוּעוֹת

שְׂחִיָּה / עַד שֶׁנּוֹפְלִים פִּתְאוֹם בִּכְנָפַיִם מְהֻדָּקוֹת / לְתוֹךְ כִּיס שֶׁל אֲוִיר וְנַיגְלַת לָנוּ אֵירוֹפָּה / ןאַחֲרֶיהָ מִדְבָּרִיּוֹת וְיָמִים / לוּלֵא עַפְתִּי הָיִיתִי שָׁלָה נְעָלַי / מוּל גּוּפִי הַמְּיֻמָּן הַזּוֹכֵר אֶת הַתְּנוּעוֹת / עוֹד מִזְּמַן הֱיוֹתוֹ תֹּהוּ / אַחֲרֵי שֶׁטִּפֵּס וְעָלָה כִּלְטָאָה מִתּוֹךְ יָמִים / עוֹד מִזְּמַן הֱיוֹתוֹ צִפּוֹר / נוֹסֵק בְּשִׁסּוּף עֲנָנִים לְרֹחַב יַבֶּשֶׁת שְׁלֵמָה / עַתָּה מִשֶּׁנָּגַעְתִּי לעולם לֹא אֶשְׁכַּח / וְגַם אִם מֵרָחוֹק אָנוּ נִדְמִים לְסִיסִים / הַמִּזְדַּוְּגִים אַגַּב דְּאִיָּה / אֵינֶנּוּ אֶלָּא אָב וּבִתּוֹ / הוּא דּוֹחֵף אוֹתִי הָלְאָה / בְּחַרְטוֹם הַדּוֹלְפִין שֶׁלּוֹ, / עוֹטֵף אוֹתִי בִּמְעִיל הַלֵּיצָן / שֶׁלֹּא יִרְאוּ לִי / אֶת הָאִמָּא / וַאֲנִי אָגִי מִשְׁעוֹל, דּוֹר שֵׁנִי / מַדְלִיקָה מַשּׂוּאוֹת שִׁירִים / שֶׁאֵינָם אֲפִלּוּ נֶשֶׁק הַרְתָּעָה.

אגי, תודה לך על שיריך, על היצירות שמלוות אותנו כבר עשרות שנים ומשתלבות בסיפורה של מדינת ישראל והחברה הישראלית. השפעתך על התרבות והספרות הישראלית היא עמוקה ומתמשכת, ואני מבקש לברך אותך לרגל קבלת פרס האור לשנת תשפ"ו. ברצוני להודות לשמחה סיאני, יוזמת ומנחת הערב, אשר "פרס האור" הוא מפעל חייה. המועצה הציונית גאה ללוות את הפרס מאז הקמתו לפני למעלה משלושים שנה. תודה מיוחדת גם לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל על שיתוף הפעולה המתמשך." בכבוד ובהערכה, עו"ד עוז חיים, מנכ"ל המועצה הציונית בישראל על אגי משעול כלת הערב אומר, שייחודה כמשוררת, בולט, משום שהיא אותנטית ובלתי מתפשרת. לדעתי, אגי כותבת מתוך "הגוף" – מתוך חושיה, רגשותיה ועולמה הפנימי שהוא בלתי אמצעי. השירה שלה אינה מתייפייפת ואינה מסתתרת מאחורי ריחוק אינטלקטואלי. היא משוררת שהמגע הישיר עם המציאות והנפש, הוא לב כתיבתה, ומכאן כוחה. יש לה גם שפה חיה ומוזיקלית. הלשון של אגי מפתיעה, גמישה ומלאה דימויים לא צפויים. לעיתים, היא נוגעת בלהט ובחושניות, ולעיתים בקלילות שובבה. השפה אצלה מתפקדת כמרחב משחקי, שבו העולם מסתדר מחדש דרך הדימוי. לאגי משעול, יש מבט נשיי ייחודי. שירתה, מעניקה מקום לכוחה של חוויית החיים הנשית: האהבה, הזוגיות, האימהות, וגם הבדידות והפגיעות. היא מצליחה להעניק לביוגרפיה הנשית שלה עומק אוניברסלי.

למעשה, האהבה אצל משעול, היא מרחב שבו פגיעות ומשיכה, כמיהה ואכזבה, רוך ועוצמה – חיים בכפיפה אחת. היא כותבת אהבה שאינה רומנטית במובן הקלישאי של המילה, אלא אהבה חושנית, נהנתנית, מורכבת – לעיתים אירונית ולעיתים, מלאה הוד! ד"ר משה גרנות הוא ידידי ורעי, "יקיר העיר רמת השרון" וחתן "פרס האור" בשנת תשע"א. לכבודה של אגי משעול, כתב מקאמה מקסימה והינה לפניכם.

"וינפלד דוד מאגי הופתע / ופרסם את "יומן מטע", / מאז לאגי המשעול/

אל שבחיה בפי כול: / דן מירון חקר, החמיא, / קשה לספור את המי ומי/ אותה הכתירו דוקטור כבוד / באת"א וכן בעוד – / מכון ויצמן למדע,/ גם בר-אילן הכיר תודה. / וגם פרסים לספור כדאי: / פרס רה"מ ועמיחי,/ קוגל ודוליצקי גם, / ואת פרס ניומן תמצא שם. / מאיטליה

וגרמניה – / פרסים לאגנס מטרנסילבניה./ טוראל אלונה, קורין אלאל /הלחינו שיריה לקהל, / יהודית רביץ חשבה כנ"ל, / הלחינה פרופסיונל. "מחברת החלומות" / לא תפקח עינה לראות, / פן תישפך הנשמה / כמו החול על אדמה. / גם את "ינשופית" כתבה / עולם פנימי מדהים חשפה. / לימדה קורסי כתיבה יוצרת / את "הליקון" ניהלה בקרת./ קשה למנות את כל ספריה, / נבדוק מה הקורא יודע, / ונזכיר שלא כסדר: / למשל, "מלאך בחדר". / "ראה שם", "השפלה פנימית" / "מומנט", "ערה" – על כוננית, / "ביקור בית", "תפסתי רגע" "סריטת חתול" – אבל בלי פגע, / ""יומן מטע", "קורים דברים" / "ביקור בית" - לא כתב סתרים./ ותובנות מאליפות - / כי "שירים זה מכשפות"! / וב"מחברת החלומות" / נציץ - עינינו אדומות. / זה לא כל ארון ספריה / הבאנו קצת עבור קוראיה./ כדאי להזכיר שהמשוררת / חזק מאוד היא מחוברת –/ לשלום חיות, גם לעופות, / בחומרה היא גם תשפוט / מי מענה, ומי בולס - / חיות אינן דליקטס! / אולי את מישהו זה מקניט – / אגי משעול היא טבעונית! / לה הישגים רבים מספור, / היום היא גם כלת האור./מה אנו יכולים לשאול? / רק אושר לאגי משעול." זיכרונות ומשפחה ואם בענייני משפחה וזיכרון עסקינן, רקע חייה של אגי משעול, כולל פרקים של הגירה, שורשים רומניים ומערכת יחסים טעונה אך אוהבת עם המשפחה, המהווה מקור השראה מתמיד. בשיריה מופיעים זיכרונות ילדות, דיוקנאות של הורים ובני הבית ועיסוק בזהות יהודית־ישראלית. המשפחה היא מפתח להבנת העצמי. ואילו הזיכרון - מתגלה כמקור של כאב, אך גם ליופי. בנושא של טבע, צומח ותרבות הכפר, יש לאגי אהבה לטבע. וכמי שחיה שנים בכפר־סבא וכיום גרה במושב, היא מביאה לשירה העברית מבט נדיר על הטבע כישות נפשית. היא כותבת על פרחים, על שדות, על עונות השנה, על גינות וחיות בית – אך לא כקישוט פיוטי, אלא כשותפים לגורל האדם. הטבע אצל משעול הוא גם מפלט, גם שיקוף של הנפש וגם מפתח להבנת מרחבי הקיום. כשאנו מדברים על טבע ופרחים, מי יותר מתאים לכך מפרופ' אריאל הירשפלד, מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. גם הוא בקיא בפורח ובצומח ומטפח גינה לתפארת בחצרו! אף הוא נשא דברים בשבחה של אגי, ואביא "טעימה" מדבריו: "אגי משעול היא מגדולי המשוררים והמשוררות העבריים בדורות האחרונים. היא משוררת של אהבה וטבע; של אהבת-אדם ואהבת הטבע. אפילו האל, בתמונת גן העדן בעולמה השירי, הוא כלב גדול. היא מקדישה שיר קינה על פרדס שנעקר, על עץ שנפל ועל תרנגולות שנשלחו לשחיטה. שירתה של משעול נוגעת בזיקה העמוקה שבין אהבה לחמלה, וגם האהבה הארוטית כלולה בעולמה בין מעשי החמלה האנושיים. שירה 'ליטוף' הוא ניסוח מרתק ומרחיק לכת על אודות המסתורין של הזיקה בין בני אדם; פרישה של המושג "ליטוף" על מכלול הקרינות בין אדם לאדם." כלת האור שלנו, עוסקת בזכותה של האישה להיות חופשיה, להיות היא עצמה: לאהוב, לרצות, לטעות, להתגעגע, לשאוף ולחתור לאמת. יש בשירתה קול פמיניסטי, אך רך, שאינו שואף להצהיר אלא פשוט להיות קיים ומאיר. המאפיינים הבולטים של שירת האהבה שלה הם חושניות מעודנת, אך בעת ובעונה נועזת. הגוף נוכח, אך באמצעות דימויים פואטיים ולא ישירים. יחסי אהבה, פגיעות וקשרים אנושיים, מורגשים כשדה רגיש שבו הם נעים בין התמסרות לחשש. יש בשיריה של אגי, אירוניה עצמית – לעיתים היא משאירה אור בהיר וכמעט מצחיק על רגעים כואבים ולעיתים, יש באהבה שלה דיוק רגשי המתואר, לא כדרמה גדולה אלא כרצף של רגעים קטנים, יומיומיים, אך משמעותיים. בפרקי השירה והזיכרון העוסקים במשפחה, משעול נוגעת במורשת, בפער שבין ילדות לבגרות, ביחסים בין אם לבת, ובחיפוש אחר זהות. שירה זו מאופיינת בנימת געגועים לעבר שאינו ושלם, אך יקר. האהבה אצלה מורכבת, בעיקר בקשרים הדוריים.

ננסה להבין את המקור שממנו צמחה אגי, גם כשיש כאב ומדוע שירתה אהובה על רבים בציבור הישראלי? אגי פשוטה ועמוקה בו-זמנית. אין בה התנשאות ופלצנות. היא נוגעת בלב באופן ישיר, דרך רגשות והוויה שאנשים מזהים בחייהם. אגי יודעת לנחם ויש בשירתה רוך ותקווה, גם כשמדובר בכאב. אגי משעול היא ישראלית מאד. נופי הארץ, החום האנושי, הישראליות היום-יומית – כולם כאחד נוכחים בשירתה. היא מביאה יופי לעולם ורבים קוראים את שיריה, כדי להתמלא אנרגיה טובה, אור ונשימה. אהבה רבה הייתה סביבה בערב זה, של בני משפחה, חברים שדיברו בשבחה ושל הקהל שבא לראותה מ מ ש ולא רק לקרוא את שיריה הכנים, שאינם מסתירים דבר אלא מגלים את סודם קבל עם ועדה. במיוחד דיברו על שירי האהבה שלה, שזכיתי לקבלם מקובצים בספר אחד, ששמו "אהבה". ד"ר צדוק עלון אף הוא דיבר בשבחה של "כלת האור" והודה אף לי: "תודה לשמחה, שמממשת שנים רבות, שנה אחר שנה, את יוזמתה להעניק פרס – פרס של אור. לפעמים אני חושב שההתמדה היא עצמה חלק מהיצירה הפואטית. שמחה – תודה. נברך גם את אגי משעול על קבלת הפרס. רק אגיד שכשאני קורא את שירייך, אגי, אני חש שהנס, או מוטב הפלא, מצוי בחוויה הארצית, היומיומית, במה שלפעמים נראה כזוטות; אם נפשיט מהטבע את כל המעטפות המלאכותיות נמצא את הנס, נחווה פואטית את הפלא, כי הפלא מצוי בטבע היומיומי. השמים והקדושה המטאפיזית מצויים באימננטיות של מרחב חיינו שבכאן ושבעכשיו ולא באיזו ממלכה טרנסצנדנטית. ואפשר להבין או לחוש את הפואטיקה שלך, הנובעת מהמגע היומיומי עם הטבע, אך גם בה בעת לתפוס, כי נס או פלא נטועים בעצם העובדה שבכלל קיים דבר מה ואין זה כך שאין כלום. אגי - ברכותינו." מאיה משעול, בתה של אגי, רצתה אף היא להצטרף למברכים, למרות שלא נכללה בתוכנית, ומאד שמחתי לתת לה רשות ולדבר בשבח אמה. מדוע המשוררת, אגי משעול, ראויה לאות הוקרה וכבוד אלה על שירתה? זאת בשל תרומתה ארוכת השנים לשירה העברית. עשרות ספרים הוציאה תחת ידה ויש לה השפעה עמוקה על דור קוראים ומשוררים. הקול הנשי שלה הוא מרכזי ומעורר השראה ואף יוצר מרחב לשירה נשית אמיצה, אינטימית ופתוחה. לאגי יש חידושים לשוניים ועושר דימויים, עם יכולת לרענן את העברית בדרכים חדשות. נביעה אמיתית בנפש הקוראים, היא הישג שאינו מובן מאליו בעולם הספרות. החיבור בין האדם לעולם דרך הטבע, המשפחה והאהבה, גורם שתצליח לגעת בשאלות קיומיות עמוקות ובאופן נגיש ומאיר. והעיקר, שייאמר על שירת אגי משעול המהלכת קסם, משום שהיא משלבת כוח ופגיעות, אינטימיות וזוהר לשוני, יופי ונשמה. היא מצליחה ללכוד את מה שאנשים רבים מרגישים אך מתקשים לומר ולהעניק לו מילים. משום כך היא ראויה להערכה, למחקר ולהוקרה על תרומתה האדירה לתרבות ולרגישות של הקוראים בישראל! ועתה הגיע הקטע הכי מרגש בטקס: הגשת תעודת ההוקרה לאגי, וזו לשונה:

תעודת הוקרה למשוררת אגי משעול שהוכתרה כ"כלת האור" לשנת תשפ"ו -
• על שירתה הייחודית שזכתה להוקרה ולשבחים בארץ ובעולם;
• על שילוב מעורר השראה של שירתה עם אמנות פלסטית ועם אמנות בימתית;
• על תרומתה בתחום הכתיבה היוצרת באוניברסיטאות:
• על תרומתה כמנהלת אמנותית בפסטיבל שירה בישראל ובפסטיבל שירה בינלאומי.

על כל אלה מצאה ועדת הפרס להעניק לה את התואר "כלת האור" לשנת ה'תשפ"ו. על החתום: עו"ד צביקה ניר – יו"ר אגודת הסופרות והסופרים בישראל, עו"ד עז חיים – מנכ"ל המועצה הציונית בישראל ובחתימתי – שמחה סיאני, יוזמת ומנחת טקסי "כלות וחתני האור". מחיאות כפיים רמות נשמעו מהקהל בהקראת תעודת ההוקרה לאגי ולקבלת שתי מתנות מידי: האחת, היא חנוכייה מאוד מיוחדת של "מוזאון ישראל" שעוצבה לפי המילים: "נס" וסחטה מחיאות כפיים וקריאות התפעלות מכלת הערב ומהקהל, ואת ספרי: "האישה ושפמו של הצבוע" – 21 סיפורי עם שעיבדתי לחרוזים. ועתה הגענו ל דברי "כלת האור " לשנת ה'תשפ"ו "שמחח יקרה כמעט חודש עבר מאז אותו אירוע מרגש של "פרס האור" ועדיין הרשמים חיים בי. אני זוכרת את היום בו בישרת לי שנבחרתי להיות "כלת האור" של חנוכה 2025 וכבר אז חשבתי לעצמי שאור הוא הדבר החיוני שאנו הכי זקוקים לו אחרי השנתיים הקשות שעברו עלינו, ואת יודעת ממפעל חייך רב השנים, כי שירה, פרוזה, תרבות, הם האור שהנפש זקוקה לו. אחרי זה קיבלתי את ההזמנה המושקעת והיפה והתרגשתי מהדוברים שבאו לדבר על שירי: פרופ' אריאל הירשפלד והמשורר פרופ' מירון איזקסון, שדבריהם נגעו לליבי, עו"ד עוז חיים וד"ר משה גרנות וצביקה ניר יו"ר אגודת הסופרים. בנך עו"ד אודי חמד כיבד אותנו בהדלקת הנרות ויפה קרא המשורר עו"ד צדוק אלון מתוך ספר המכבים. את כל הטקס ליווה הרכב מוזיקלי מלבב של שלושה נגנים שאף שימחו אותי במחרוזת שירים הונגרים ובכלל. שמחה יקרה, את שבחך אכתוב בפניך – את אישה מקסימה, חכמה ומצחיקה, מלאת שמחת חיים ואופטימיות. ניהלת את כל האירוע בנועם, הקהל הרב, שחלקו כבר הכיר אותך משנים קודמות, הודה וחיבק אותך. אני מודה לך מקרב לב על ההשקעה הקשובה, הפרחים הנפלאים שחיקו את הגינה שלי, החנוכייה המעוצבת שאין שני לה באלגנטיות ויופי, ספרך הנהדר עם הספורים המחורזים בכישרון והאווירה מחממת הלב שאפפה את האירוע כולו. אני מאחלת לך המשך עבודה ויצירה פורייה, את מלכת אור בעצמך. מחבקת באהבה אגי משעול טכס "כלת האור" לשנת ה'תשפ"ו - 2025 הסתיים בשירת המנון "התקווה". להתראות בעז"ה בערב "פרס האור" בשנה הבאה!