על-פי מסורת עתיקה, שעדיין קיימת בכמה משפחות, כאשר החתן לעתיד מגיע לבקש את ידה של הכלה, הבת, או אמה, מכינה לו קפה. אם היא מאוד אוהבת אותו, היא מכניסה הרבה סוכר. אם הוא "בסדר", מעט סוכר או בכלל לא. ואם הוא בכלל לא מעניין אותה, במקום סוכר היא מוסיפה מלח. והכי חשוב: אם החתן שותה את כל הקפה המלוח בלי להתלונן, בלי להקיא, בלי לומר מילה רעה, זה מוכיח שהוא סבלני, סולח, גבר אמיתי, מוכן לסבול בשבילה, גם כשיהיו קשיים בנישואים, ואוהב אותה באמת. ומכאן לבני גנץ - בראיון שלו אצל אטילה שומפלבי ב-12 בינואר 2026, גנץ בעצם אומר אותו דבר, רק בלי הקפה. די עם "לא עם ביבי", די עם פסילות אוטומטיות, די עם הקיצונים שמכתיבים את הטון. המדינה לא צריכה עוד מי שזורק את הספל על הרצפה כי הקפה לא יצא בדיוק כמו שהוא אוהב. צריך ללמוד לשתות קפה גם עם מלח. המדינה שלנו צריכה אנשים שמבינים, אחדות זה לא קפה מושלם. אחדות זה לפעמים קפה בלי סוכר, ולפעמים, כן, גם קצת מלוח. והשאלה האמיתית, גם בזוגיות וגם בפוליטיקה, היא לא "האם זה טעים לי עכשיו" אלא "האם אני מוכן לשתות את זה עד הסוף בשביל משהו גדול יותר". האם מגיע למדינה שלנו, להפסיק את הפילוג ולהתנהל כמו בזוגיות? ללמוד לחיות יחד.