צעד חסר תקדים מאז כינון הסכמי ברייטון וודס. ראשית לחלק המדהים הזה בציוץ: "סין ורוסיה רוצות את גרינלנד, ואין שום דבר שדנמרק יכולה לעשות בנידון. כיום יש להן שני מזחלות כלבים כהגנה, אחת מהן נוספה לאחרונה".

ברטון וודס 1944 והולדת הסדר המערבי

הסכמי ברטון וודס לא היו רק סידור מוניטרי. הם היו עסקת חבילה היסטורית. ארצות הברית קיבלה על עצמה להקים ולתחזק סדר עולמי. חופש סחר, יציבות מטבעית, נתיבי ים פתוחים. בתמורה, מדינות המערב קיבלו ביטחון, שיקום וצמיחה. זה לא היה אלטרואיזם. זו הייתה אסטרטגיה. ארה"ב בנתה מערכת שבה היא במרכז, אך כולם מרוויחים מספיק כדי לא לערער עליה, ומשמשות כבאפר (או בשר תותחים ראשוני למקרה של פלישה של ברה"מ).

ההיגיון הביטחוני של המערב

כדי להגן על הסדר הזה, הוקמה נאט"ו. לא כברית אד הוק, אלא כהתחייבות עמוקה. פגיעה במדינה אחת היא פגיעה בכולן. כיבוד ריבונות, שלמות טריטוריאלית, והנחה בסיסית אחת: מחלוקות בתוך המחנה המערבי לא נפתרות בכוח, ולא באמצעות סחיטה כלכלית. זה היה הקו האדום שהבדיל בין המערב לברית המועצות.

גרינלנד כהיגיון אסטרטגי

גרינלנד תמיד הייתה חשובה. מיקום ארקטי, שליטה על צירי תעופה, התרעה מוקדמת, טילים, ומרחב פעולה בין צפון אמריקה לאירופה. גם במלחמה הקרה זה היה ברור. אבל אז, ארצות הברית לא איימה על דנמרק. היא שיתפה פעולה איתה. בסיסים, הסכמים, תיאום. כי דנמרק היא חלק מהמערב, לא יעד ללחץ.

מה טראמפ עושה עכשיו

כאן מגיע השבר. נשיא ארצות הברית מאיים במכס מיידי של 10 אחוזים על דנמרק, ובהמשך 25 אחוזים נוספים. לא על יריב. לא על מדינה סנקציונרית. אלא על בעלת ברית ריבונית, חברה בנאט"ו, ועל מדינות נוספות שהעזו להיות נוכחות בזירה הארקטית. יתרה מכך, מדינות שהבטיחו לסייע לדנמרק ובהן: נורבגיה (כן כן ההיא מהפרס נובל), שבדיה, צרפת, גרמניה, בריטניה, הולנד ופינלנד. זה שימוש בכלי שנבנה כדי לנהל תחרות חיצונית, ככלי ענישה פנימי בתוך הברית המערבית.

המשמעות האמיתית

זה איננו ויכוח על גרינלנד. זה פירוק של ההנחה הבסיסית של הסדר המערבי. אם ארצות הברית משתמשת במכסים כדי לכופף מדינות נאט"ו, אז נאט"ו מפסיקה להיות ברית של ביטחון והופכת לרשת של תלות תחת איום. מהרגע הזה, כל מדינה מערבית מתחילה לשאול את עצמה לא ממי צריך להגן, אלא מי עלולה להיות היעד הבא.

נקודת האל חזור

ברטון וודס עבד כי ארצות הברית הבינה שכוח אמיתי לא מופעל על בני ברית, אלא דרכם. טראמפ, במודע או שלא, הופך את הלוגיקה. מכסים כשוט. ביטחון כסחורה. ריבונות כקלף מיקוח. זה לא תיקון של הסדר המערבי. זה איתות ברור שהוא נגמר, ושאנחנו נכנסים לעידן שבו גם בתוך המערב, כל מדינה לעצמה.