היועצת המשפטית של הממשלה מקבלת את משכורתה מהממשלה, כך גם הצוות הבכיר של פרקליטים, עוזרים, מזכירות ועוד המון עובדים. הממשלה מממנת אותה והיא מנסה לפגוע בממשלה בכל דרך אפשרית. במקום לייצג את הממשלה, היא מציגה עמדה הפוכה בדיוק בפני בג"ץ, ומאלצת אותם - ראש הממשלה או השרים או הממשלה עצמה - לשלם לעורכי דין חיצוניים. במקום להגן על הממשלה, היא קוראת לפיטורי שר, לעיצומים משתקים על ראש הממשלה כמו גם לפעולה נגד השר הישיר - שר המשפטים - שהעז להגיש קובלנה נגד נשיא בית המשפט העליון. אולי כדאי פשוט להפסיק את תשלום המשכורות לכל מי שפועל נגד הממשלה במקום לעשות עבודתם נאמנה? נראה לי שבג"ץ אמור לדעת יפה איך להגן על עצמו ואינו זקוק לעזרתה הפעילה של היועצת. אולי בג"ץ פשוט עסוק יתר על המידה בהגנה על מחבלי הנוח׳בות והתנאים שלהם. טרוריסטים עם דם על הידים התרגלו לתנאי שופרא-דשופרא, שכללו מאפייה למאפים טריים, חמים וטעימים, לימודי תואר, ניתוחים, פגישות אישות, ועוד ועוד. אך יותר מכל, הם התרגלו למבחר שפחות מין, בדיוק כמו בהרמונות בפרס של פעם, אלא שהסוהרות בהן הם סרסרו היו חיילות, בנות שלנו. אצל היועמ"שית כל דבר שהממשלה עושה, חושבת או מחליטה הוא פוליטי. כמובן שכך הוא, אך אצלה זה יסוד לפסול את הכל מיד, מראש. עצם קיום הממשלה פסול בעיניה, ולכן כל האמצעים מקודשים. האם אין צדיק אחד בסדום? אין שופט עליון אחד שלא מפחד מהשררה המוחלטת של היושב בראשם, שיקום ויגיד - לא כך צריך להיות! לא על כך מושתת הצדק, וודאי שלא החוק, ואין לעשות דברים אלו שהם מחוץ למסגרת. אך מדוע שמישהו מהם, הנהנים מכוח אבסולוטי (כוח שמשחית בצורה מוחלטת), יפנה גבו לאי הצדק המשווע בצהרי יום? הם מחכים לתורם להיות בראש המורמים מעל, השליטים-הכל יכולים במדינת ישראל ה"דמוקרטית." ולא רק הם. מישהו היה מעלה על דעתו שאולי דוקא הנשיא, בנו של נשיא, מאצולת העם, יגבה את מילותיו הגבוהות במעשים? הלא הוא קורא כל הזמן לאחדות, למשמעת, לנסיון להגיע לעמק השווה, אך הוא דורש כל זאת רק מצד אחד, ולצד השני - שהוא חלק ממנו - מסתבר שאין כל חובות, אפילו לא למצפון, להגיון הבריא, להיסטוריה ולחוק. אצלו זה ציות מוחלט, ממש כמו בקוריאה הצפונית. בישראל לא הממשלה שולטת, ולכן אין סיכוי ששינוי יגיע מבחירות חדשות. לא משנה מה הממשלה מחליטה, היועמ"שית ובג"ץ פוסלים זאת באמצעות צווים ואוסרים על כל שינוי. לפטר את היועמ"שית - אסור. לתת לשופטים לבחור את עצמם - חובה וכך יעשה (כך מונה הנשיא). להחליף את הרמטכ"ל או את ראש השב"כ - אסור בתכלית האיסור. וכך הלאה. חבל שמומחי המשפט לא האזינו לג׳אג׳ ג׳נין שהופיעה השבוע ברשת פוקס וקטלה את טיעוני עצם קיום "שומרי הסף" שהם מעל החוק (היא התייחסה לעומד בראש הפדרל ריזרב). אחת הבעיות היא, שבניגוד לבית המשפט העליון בארה"ב, לא עוברות דקות מהחלטת ממשלה וכבר מוגשות תביעות לבית המשפט שממהר לשמוע אותן. בארה"ב רוב התביעות לא מגיעות לבית המשפט העליון, וכשאלו מגיעות, זה הרבה מאוד זמן לאחר שהתהליך הבשיל בכל הערכאות הנמוכות. בארץ לעומת זאת ששים לקבל את פני המוחים, והשופטים ממלאים את רצון העם בהתלהבות יתרה (כל זמן שהמדובר בפעילות נגד הממשלה והעומד בראשה). האם כל היושבים באופוזיציה לא מבינים שאותה דרך פעולה בדיוק יכולה להיות מופעלת נגדם? נראה שלא. הם גם לא מבינים שצו מעצר בינלאומי נגד ראש הממשלה או שר הביטחון יופעל גם נגד כל ישראלי אחר, שכן הטיעונים (השקריים) הם בדיוק אותם טיעונים. יוצא שבארץ יש וטו אוטומטי על הממשלה והעומד בראשה, ולא משנה מה החוק אומר. בג"ץ מחליט. לדוגמה, לשר המשפטים יכולת לפי האמור בחוק למנות אחראי על חקירת הפצ"רית לשעבר (האם היא עדיין זוכה לדרגה ולפנסיה?), אך בג"ץ יטיל הגבלות שלמעשה ימנעו מהשר לעשות את המותר לו לפי חוק. השופטים מכבדים את האמור בחוק, אך כובלים אותו בהפעלת סמכות שלא ניתנה להם. כמו דיקטטור היודע את מלאכתו, הם פשוט לוקחים וזהו. במדינה שפויה היה הנשיא מנסה לגשר, לגדר את כוחו הבלתי מרוסן והאינסופי של בית המשפט העליון בזמן זה, אך הנשיא עסוק במסר פשוט, קליט וחד: "חייבים לציית לחוק." בלשון שאנו - פשוטי העם, השבויים והשפוטים - נבין: רק בית המשפט הוא האוטוריטה, ולא אף אחד אחר. כך היה עם ראש השב"כ הגרוע ביותר בתולדות המדינה המודרנית, רונן בר, ולכך התקרב הריקוד עם הרמטכ"ל הנוכחי. ציות זה לא לממונים עליך, לדוגמה מ"פ למג"ד למח"ט למפקד אוגדה, או תת-אלוף לאלוף. כאן הציות הוא מוחלט, ללא עוררין, בדילוג על כל השכבות ישירות לבג"ץ! כל הפקולטות למשפטים, כל עורכי הדין המדופלמים, כל המערכת כולה רקובה. כי אם לימודים לדוגמה באוניברסיטה העברית לא מזהים שיש בעיה מהותית, הרי שאנו כולנו בבעיה. קולות הבוחר לא שווים כקליפת שום, אז מדוע לטרוח ולבחור? תנו לד"ר אחמד טיבי להוביל, לו יש משנה סדורה מה יקרה לכולנו: איטבח אל-יהוד! נזכור מה קרה בשבעה באוקטובר ובשנתיים מאז: ישבו להם פרקליטים ומנעו מגע ופעולה ישירה. כך באותו שבת בבוקר ומשך היום כולו, וכך מאז. בית המשפט העליון דואג למחבלים וליהודים הטובים המייצגים אותם, והפצ"רית והיועמ"שית דואגות לעזתים ולחמאס-דאעש: מים, דלק, תרופות, חשמל, מזון, סיגריות, קונדומים, מה עוד היה צריך להעביר להם בעוד הם החזיקו, התעללו, אנסו, הרעיבו ועינו 255 ישראלים? נראה שהשתגענו. הפרקליטים ועורכי הדין והשופטים כולם השתלטו על המערכת כולה, על כל איבר ואיבר בגוף, ורק לפיהם מותר לפעול. לא הלב, לא הכבד, לא מערכת העיכול, כלום לא מעניין, רק השליטים הזמניים. (ההקבלה מתאימה, כי לדוגמה שלושה שופטים דואגים שראש הממשלה יופיע שלושה וארבעה ימים כל שבוע, ודברים "שוליים" כמו מתקפה אירנית אינם מעניינים אותם. מה היה קורה אם הספקת החמצן למוח הייתה מופסקת לפי החלטת שלושת השופטים? הרי זה בדיוק מה שהם עושים.) לפצ"רית שהעבירה סרטונים ערוכים לתקשורת ולתקשורת הזרה היה תירוץ מן המוכן: היא ניסתה להגן על אנשיה הפרקליטים. אם בדרך היא הקריבה את חיילי צה"ל כולם, כאנסי גברים המוחזקים במאסר, הרי שאין זה דבר גדול: ממילא כל ישראלי מגיל אפס, כל זמן שהוא בחיים, הוא "חייל צה"ל", ואלו כידוע אנסים (ולא בוחלים בגברים או בנשים) ונאצים של ממש. המשנה, כמובן, אינה משנתה של הפצ"רית בלבד. היועמ"שית ובג"ץ מתחשבים יותר באויב מאשר בנו, וגם להם תירוצים מתירוצים שונים, שקול שופרם, זה של הנשיא בנו של נשיא, מהדהד ברבים: אם לא נהיה ישראל דמוקרטית ולא נציית באופן מוחלט לחוק, הרי שאומות העולם לא יסמכו עלינו, לא יאהבו אותנו, לא יסבלו אותנו. ואז הם יתבעו אותנו לדין, ולא יהיה לנו מגן. ראו איזה יופי, בג"ץ מגן עלינו מפני אומות העולם וזעמם. עד כמה אנשים יכולים להיות מסונוורים מעצם אורם (בעיני עצמם)? העולם שונא אותנו. עובדות לא מעניינות את העולם. שום דבר לא יגן עלינו חוץ מאשר אנחנו עצמנו והקב"ה הפורס סוכת שלומו וכנפיו מעלינו. כמובן שאסור להזכיר דבר כזה נלוז במדינה דמוקרטית (אלוהים? פוי!). פעם היו שופטים בישראל, בבית המשפט העליון, שידעו את המקורות על בורים, שחיו לפיהם, שהיה תענוג לשמוע אותם, ללמוד את פסקי הדין שלהם. הם פעלו לאור הצדק והתורה, כי התורה שציווה לנו משה היא הנר למראשותנו, שכל הציוויליזציה המערבית מבוססת עליה. היו ואינם. עכשיו סדום ועמורה. למי סוגדים השופטים? לֹפרופ׳ אהרן ברק. והנה, הכהן הגדול מכולם, הוא ואין אפילו אלוהים מלבדו, נכשל כשלון נחרץ כשהיה צריך להופיע בפני ערכאות בינלאומיות וישב בקרב שופטים נכבדים לא פחות. החוק, ההגיון הבריא, הצדק - שום דבר לא נלקח בחשבון. צריך היה למצוא את מדינת ישראל, ראשיה, שריה, יועציה ושופטיה, כמו גם את אנשיה כולם אשמים. וכך חזר הכהן הגדול כשזנבו בין רגליו ומאז הוא מתמקד רק בנתיניו. (בעולם החזירו אותו לגודל אמיתי, בארץ ישראל הדמוקרטית הוא כמו בלון נפוח הממלא את החלל כולו.) ראיתי ציות מוחלט ועיוורון מוחלט עוד יותר בקרב הדמוקרטים בארה"ב משך שנות כהונתו של ביידן. כל בר תמותה ראה שהוא סובל מדימנציה, אך הדמוקרטים כמו שלושת הקופים המפורסמים, אטמו אוזניהם, עיניהם ופיהם. לא היו גבולות לארה"ב. סמים ועבדים ושפחות מין זרמו באין מפריע לארה"ב. מאות, אלפי או עשרות אלפי מילארדי דולרים זרמו מהקופה הציבורית לידים פרטיות. ארה"ב הייתה בסחרור של השמדה עצמית. אלא שאז התקומם הגוף, והבוחר בצורה נחרצת דרש: לא עוד. אך בארץ דבר לא יעזור עד שלא יקוצצו כנפיו של בית המשפט העליון לגודל בריא, נורמלי, קודם. עד ששכבה שלמה של נושאי תפקידים לא יעמדו לדין, כך שתהינה תוצאות למעשיהם הנפשעים. עד שהחינוך יוחזר לשימוש בהגיון בריא, בעובדות, בהיסטוריה, בערכים עליהם נוסדה המדינה. דרושה מהפכה, וכשזו תקרה העם יתפקח, כמו אותם נערים בספר "בעל זבוב" כשהגיעה הספינה שהצילה אותם והחזירה אותם לציוויליזציה, לעולם המודרני שהיה ביתם. אולי אותה מהפכה תקרה מבפנים, אך ייתכן שדוקא גורם חיצוני כנשיא טראמפ הוא שיעיר אותנו מהסיוט הנוכחי. מדוע אני מייחל שזה יקרה בקרוב? כי שבעה באוקטובר יחוויר לעומת מה שיעוללו לנו אם לא נתפכח מהר מאד. ולמי ששכח, תשעה חודשים אמרו לנו: לֹא יהיה צבא, לא יהיו טייסים, לא יהיו מילואימניקים, לא יהיה כלום ביום קריאה. ומה באמת קרה באותו יום שבת בבוקר עד צהרי יום? לֹא היה. בדיוק כפי שהקפלניסטים, הפרקליטים, עורכי הדין והשופטים הבטיחו. ומי שניסה לפעול, אזקו את ידיו. אסור לשכוח את אותו יום. ולמי שעדיין אינו מאמין, זכרו את סינוואר ואת מה שהוא כתב שהוביל להחלטתו לפלוש לישראל אחרי אותם תשעה חודשים, כשישראל הייתה חלשה ביותר. כך היה, וכך יהיה, אם לא נתעשת מיד, וכל רגע שעובר הוא לרעתנו. היכן הם השופטים של פעם, העם של טרום הכרזת העצמאות ושל העשורים הראשונים של המדינה המודרנית? עכשיו כשדור שלם התנסה ב"איום קיומי", הגיע הזמן לפעול. האיום לא הוסר, רק התעצם והתגבר. ואנחנו חזרנו לתשעת החודשים של 2023 עד שבעה באוקטובר. פרופ׳ ברק הגיע עד ללוס אנג׳לס להרצות בפני הפקולטה למשפטים באחת אוניברסיטאות המחקר המובילות בארה"ב. אולי הגיע הזמן לדיאלוג בין שופטי העליון לדורותיהם לבין "הצד מנגד" באירוח הנשיא בבית הנשיא? כך ששני הצדדים יעלו את טענותיהם ויצטרכו לתת מענה לשאלות הצד מנגד. ללא איומים או קללות או התרת דמים. עם המדינה כולה צופה (ואולי אפילו משתתפת). אם זה יעשה ברוח טובה, בתקווה לאחות ולגשר, אולי, רק אולי, יהיה צפי ליום המחר טוב יותר, שונה מהיום?