הנשים צבועות בצבעים עזים ומדגשים בהם החזה, הירכיים, הטבור ואיבר המין, ולעיתים היא משאירה פתח לצופים ל"חזרה אל הרחם". בפסליה המונומנטליים היא בוחנת ומעריכה מחדש את הדואליות בהתייחסות לגוף הנשי ותפקידיו. מצד אחד היא מדגישה בצורה מוגזמת את הדרך המקובלת להתייחסות אל נשים כאל אובייקטים מיניים או כמכונות פריון, ומאידך-גיסא, דמויותיה מקרינות כוח ועוצמה ומדגישות את התפקיד החשוב שיש לנשים בקיום החיים.
במשך שנות עבודתה היא הפכה מפלצות וחיות לצורות ארכיטקטוניות, המוצבות בבתי ספר, גני חיות וככרות ציבוריות. מבחינה סגנונית ניכרת השפעתם של ארכיטקטים דגולים כמו: אנטוניו גאודי בספרדי ופרנק לויד רייט האמריקני. שני יוצרים אלה השכילו לשלב את דמיונם היוצר וליצור בניינים אורגניים זורמים, בשלבם חומרים יומיומיים ודמיון. כמו יצורים מאגדות ילדים ניצבים פסליה ומאפשרים למבקרים לגעת בהם, להיכנס לתוכם ולעלות עליהם.