בחירות 2026 עומדות להיות צומת דרכים מכונן בדרכה של מדינת ישראל. לא משום זהות המנצח ולא בגלל נושא מדיניות כזה או אחר, אלא מפני שהן מתקיימות בעיצומו של משבר עמוק בין רשויות השלטון ובצל פילוג חברתי שהפך לקריטי. זו איננה עוד מערכת בחירות. זו הכרעה על עצם המסגרת המשותפת.
המהפכה המשפטית איננה רפורמה טכנית ואינה ויכוח מקצועי על איזונים. היא לב המשבר בין הרשויות ושורש העימות הציבורי. השאלה האמיתית איננה כיצד ייראה סעיף כזה או אחר אלא מי מחזיק במילה האחרונה במדינה שאין לה חוקה מוסכמת. הכנסת. הממשלה. או מערכת משפטית שהרחיבה את סמכויותיה לאורך שנים והפכה לשחקן מרכזי בעיצוב המציאות.
להלן רשימת החוקים שנמצאים בלב המחלוקת ויגיעו להכרעה בקלפי בבחירות הקרובות:
1. ביטול עילת הסבירות - חוקק וחיסל את סמכות בג"ץ לפסול החלטות ממשלה מחוסר סבירות קיצוני, בג"ץ ביטל אותו בטענה לפגיעה בעקרונות הדמוקרטיים.
2. חוק הנבצרות - חוקק והקשה על הכרזה על נבצרות ראש ממשלה, בג"ץ ראה בתיקון פרסונלי בעייתי והשהה את החלתו.
3. חוק דרעי 2 - חוקק ואפשר מינוי שר גם לאחר הרשעה פלילית, בג"ץ פסל בפועל עקב חשש לפגיעה בשלטון החוק.
4. חוק סמכויות משטרה מורחבות - חוקק ומרחיב סמכויות חיפוש ומעצר, נתקל בביקורת על פגיעה בזכויות אדם.
5. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים - עבר קריאה טרומית ומעביר שליטה פוליטית על מינוי שופטים.
6. פסקת ההתגברות - קריאה טרומית שמאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו בבג"ץ, מצמצם את הביקורת השיפוטית.
7. הגבלת סמכות בג"ץ לפסול חוקי יסוד - קריאה טרומית שמצמצמת את סמכות השיפוט על חוקי יסוד, מהלך חוקתי שנוי במחלוקת עמוקה.
8. ביטול או צמצום עילת הסבירות לגבי שרים וראש ממשלה - קריאה טרומית שמרחיבה את חופש הפעולה של הממשלה ומפחיתה ביקורת שיפוטית.
9. שינוי מעמד היועצים המשפטיים במשרדים - קריאה טרומית שהופכת את היועץ ממעמד מחייב לסמכות מייעצת, מאפשר שליטה פוליטית רחבה יותר.
10. חוק חסינות לחברי כנסת - קריאה טרומית לחוק שמספק חסינות מלאה מחקירות פליליות במהלך כהונה.
11. שינוי הליך מינוי היועץ המשפטי לממשלה - קריאה טרומית לשינוי הליך שמגדיל את המעורבות הפוליטית במינוי היועמ"ש ומפחית עצמאותו.
12. חוק פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה - קריאה טרומית להפרדה בין היועץ המשפטי לממשלה לפרקליט המדינה, משנה את עצמאות התפקיד.
זה בכלל לא משנה אם אני בעד או נגד השינויים הללו. תהיינה השלכות בלתי-הפיכות לתוצאות הבחירות שיהיו בקרוב. הסכנה הגדולה של בחירות 2026 איננה עצם ההכרעה אלא האופן שבו תתפרשנה התוצאות. אם המחנה השמאלי יפסיד שוב, מה שסביר להניח יקרה, רבים בו עלולים לראות בכך גט קריעה. ניתוק רגשי ומוסדי מן המדינה כפי שהכירו אותה ותחושה שכל מוקדי ההשפעה האחרונים אבדו. מנגד, המחנה הימני יפרש ניצחון כזה כהצבעה ברורה בכף יד פתוחה. אישור ציבורי מלא לכל השינויים שביקש לעשות עד היום ולא רק קדימה אלא גם בדיעבד.
התוצאה בקלפי עלולה ליצור שתי מציאויות שונות לחלוטין. עולם שבו כולם מפסידים. כאן טמון הסיכון האמיתי. צד אחד יראה בכך סוף פסוק וצד אחר קץ המשחק. במצב זה, הדמוקרטיה לא תשמש כמנגנון הכרעה אלא כמאיץ התנגשות.
זה כבר אינו ויכוח רגיל בין ימין לשמאל. בין מדיניות שלום או מלחמה. קפיטליזם או סוציאליזם. זהו שבר אמון עמוק בין חלקים רחבים בציבור. שבר באמון בין אזרחים למוסדות. שבר באמון בין הרשויות. ושבר באמונה שכללי המשחק משותפים ומחייבים את כולם. הדמוקרטיה של "המנצח לוקח הכול" פשטה את הרגל. היא אינה יכולה להחזיק לאורך זמן בחברה שסועה כל כך. היא הופכת למשחק של הכל או כלום והמדינה לא תשרוד את המשחק הזה.
האחריות הלאומית מחייבת לעצור עכשיו. לא אחרי הבחירות ולא באמצעות עוד סיבוב הכרעה. אולי יהיה יותר מסבב אחד. מ-2019 ועד היום היו חמש מערכות בחירות שבסופן נולדה המהפכה המשפטית שקורעת את העם באופן בלתי הפיך. לפיכך, יש לעשות את השינוי כבר בכנסת הנוכחית. מי שאכפת לו מהמדינה באמת מימין ומשמאל חייב להבין שהמשך המשחק הקיים מסוכן יותר מכל ויתור פוליטי.
הפתרון הנדרש הוא שינוי כללי המשחק באמצעות חקיקה יסודית של חוק ממשלת אחדות חובה. חוק שיקבע עיקרון פשוט וברור. בלי קשר לזהות המנצח בבחירות תורכב תמיד ממשלת אחדות לאומית רחבה. לא ממשלת חירום זמנית ולא פשרה מקרית אלא כלל קבוע שמכיר במציאות של עם בן 3,000 שנה שהשנאה והפילוג הביאו עליו גלות. במדינה מפולגת שלטון חד-צדדי אינו יציבות אלא סכנה.
זה איננו ביטול הדמוקרטיה אלא התאמה שלה למציאות הישראלית הנוכחית ולהיסטוריה שלנו של שני בתי מקדש שנחרבו. ממשלת אחדות מחייבת הסכמות רחבות. ומעבירה את הבלמים מן הרחוב ומן האולפנים אל תוך הממשלה עצמה. נכון. זה מודל איטי. מסורבל, אבל מודל זה יקח את הכוח מהקיצוניים ויעביר אותו למרכז המפה. זה מחיר נמוך לעומת האלטרנטיבה של התפרקות פנימית.
בחירות 2026 עלולות להיות נקודת אל-חזור. אם נגיע אליהן לא מוכנים. בלי שינוי מבני עמוק התוצאה תהיה חורבן בית שלישי. מי שינצח ירגיש שיש בידיו מנדט מוחלט ומי שיפסיד ירגיש שאין לו עוד מה להפסיד בתוך המסגרת המשותפת. דווקא עכשיו נדרשת מנהיגות מסוג אחר. כזו שמבינה שלפעמים האחריות העליונה אינה לנצח. האחריות היא לוותר על הניצחון של "מלא מלא" כדי להציל מדינה. להוביל אותה על "מרכז מרכז" ולהשאיר את הקצוות של הקיצונים בחוץ.
אלה שתמיד הכריעו בחירות ב-50 השנה האחרונות - יוותרו מעתה בחוץ לצפות באיך מנהלים מדינה מתוך אחדות. זה הרגע לעצור. זה הרגע לשנות את הכללים. זה הרגע לבחור באחדות לא כקלישאה אלא כמבנה שלטוני. ודאי נופתע לגלות שאת כל רשימת החוקים הנ"ל לא נזקק כלל לחוקק. רגע לפני התהום.