סימני שאלה עוטפים את אישיותו של דונלד טראמפ, הנשיא ה-47 של ארצות הברית. יש להניח כי לא רק אמריקנים, ולא כולם כמובן, מוטרדים מהפגיעה החמורה בדימויו של הנשיא. השורות הבאות לא נכתבות לאחר התיעצויות עם מומחים או אנשי מדע, העוסקים במעקב צמוד ומתמיד בנושא. גם כותב שורות אלה אינו חורץ משפט על אישיותו של טראמפ. אך כאזרח העולם, כמו אלמונים רבים, המעקב אחר אישיות הנשיא ממש מתחייב. אין ספק כי רושם בעייתי אופף את כהונתו. אנו שואלים, האם זו האישיות הראויה להנהיג את ארצות הברית, ובעצם את כלל המדינות הדמוקרטיות? הרי תפקודן תלוי גם בהחלטותיו של המנהיג הנחשב לדמות החזקה ביותר בעולמנו. הרי הוא חורץ גורלות של המוני בני אדם. טראמפ מוכיח לאמריקנים כי קווי מדיניותו מתאפיינים לא אחת באיומי מלחמה כלפי מדינות, מחוץ לארה"ב. הוא מאיים על המשטר האוטונומי של דנמרק, ואף מביע נימה עוינת כלפי כל יבשת אירופה. לאן הוא חותר? לפרוץ מלחמת העולם השלישית? הוא כועס על ארה"ב אשר מאפשרת את מימון קיומה של ברית נאט"ו. הוא כועס על מדינות הברית שלא מרחיבות את חלקן בתחזוקה של ברית נאט"ו, וזאת לעומת ארה"ב. הנשיא טראמפ, בסגנון התבטאויותיו ובתוכנן, מטביע כתם בל יימחה על כהונתו. רמז בולט לכך נכלל בהחלטתו להוסיף את שמו להנהגת מרכז התרבות להנצחתו של הנשיא קנדי. בתחום החינוך, במערכת הענקית של המוסדות להשכלה גבוהה, האוניברסיטאות והמכללות, החליט הנשיא לערוך קיצוצים בסיוע הכספי שמושיט הממשל למוסדות מפוארים, כולל גם בהקטנת הסיוע לאוניברסיטת הארווארד, בצמרת ההשכלה הגבוהה. לפעמים מכילים נאומיו אזכור שגוי של מונחים או שמות. תופעה זו, "מעניינת" כמובן את הציבור ואת חבר יועציו של הנשיא בבית הלבן. ומהדברים שהוא משמיע לא נפקדות מילים לא ראויות כלל כלפי ציבור הנשים. אכן, אצלנו בישראל, אין מבליטים בתקשורת את המציאות המדינית נשיאותית שבהנהגתו. מנהיגים בישראל נזהרים בלשונם כלפי נשיא ארה"ב: אכן, רוב גדול של אזרחי ישראל תומך בהתלהבות בנשיא טראמפ בשל מדיניותו הידידותית מאוד כלפי המדינה. בתחום הביטחון, מרבה הנשיא לשבח את תפקודה של ישראל, תוך השבחת אמצעי הלוחמה של צה"ל ועל כך מודים לו אזרחי ישראל. לא אחת נזהרים מנהיגים בהצגת מדיניותו. וניתן לתהות: הנשיא טראמפ, לאן? האם יוכל להבטיח כי יכבד כל תוצאת בחירות בארצות הברית בחודש נובמבר?