ביפו העתיקה במבנה רב קשתות המשקיף על הים, שהיה בעבר הרחוק בית המושל הטורקי, מתקיים כבר למעלה מעשרים וחמש שנים דגם מלהיב של חיים משותפים. פועל, חי ונושם תיאטרון יפו, הוא מקום מפגש של תרבות ערבית-עברית. בימים סוערים של גילויי שנאה בין שני עמים, החיים בין הירדן לים, העולים מדי כמה שנים על שרטון של מציאות חיים מדממת, מתקיים בטיילת של יפו ברחוב מפרץ שלמה 10 מפגש תוך גילויי כבוד הדדי ומתוך אמונה בדרך של שלום ופיוס בין התרבות העברית ובין התרבות הערבית. המפגש הוא על במת תיאטרון יפו, המחבק בחום את מרחבי התרבות העברית-הערבית. תיאטרון יפו זיכה אותי בחוויה אומנותית מרגשת, כשצפיתי במחזהו של פרופסור אבנר בן עמוס, רמי ובסאם, המתמקד במסע אישי של אב יהודי ואב פלשתיני, שבנותיהם נקטלו על-ידי השנאה חסרת המעצורים. שני אבות שכולים, שיצאו מזירת הכאב והשנאה אל תוך זירת הפיוס והרצון להידברות בין שני העמים, החולקים את אדמת ארץ ישראל. ישבתי בשורה הראשונה, חשתי שאני רוצה לקום ממקום מושבי ולחבק את בסאם ורמי, שתי דמויות של שפיות במציאות של שנאה ואיבה. רציתי לזעוק מדוע אין לנו מיליונים של רמי אלחנן בחברה הישראלית, ואין לנו מיליונים של בסאם עראמין בחברה הערבית. רציתי לחבק את שני האבות, הישראלי והפלשתיני, שהפכו את הטרגדיה האישית שלהם לקריאה אנושית ומרגשת לשלום בין העמים ולתקווה, שנצליח להשתחרר ממלתעות השנאה. העלילה היא אמתית. עביר, בתו של בסאם עראמין, נהרגה מירי של כדור גומי שירה חייל ישראלי. סמדר, בתו של רמי אלחנן, נהרגה בפיגוע שבצעו פלשתינים במרכז ירושלים. בסאם ורמי מצאו עצמם מתנתקים מהשנאה ותחושות הנקם, ועוברים להנהגת פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני, המונה מעל 800 חברים שכולים, פלשתינים וישראלים, שהוקם לפני 30 שנה. ארגון משותף, המונה מעל 800 הורים שכולים, שבחרו להפוך את הכאב האישי לכוח של פיוס, דיאלוג ושלום, ולא לכוח של שנאה ונקמה. כאב לי, שהמעמד של שפיות היה בתיאטרון קטן, שהיו בו כ-200 צופים, המעלה את ההצגה כפעמים בחודש ולא באולם תיאטרון גדול, שנוכחים בו מאות רבות של צופים, כשהשפיות והפיוס הם שלאגר השוטף את הארץ כולה. אני מאמין, שהשלאגר הזה עוד ישטוף את 7.5 מיליון היהודים, ו-7.5 מיליון הפלשתינים החיים בין הירדן לים. אני מאמין, שהשלאגר הזה עוד ינוגן, כש-7.5 מיליון היהודים יכירו במאוויי העם הפלשתיני להקמת מדינה עצמאית, ו-7.5 מיליון הפלשתינים יכירו במאוויי העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.