המנט/המלט

אומנות הצמצום: במסגרת לימודי לדוקטורט (תקשורת, מדיה, אמנות) הודגש נושא הצמצום בכתיבה. התבקשנו לצמצם כל קטע למשפט אחד. כיום מעטים מדי הם הכותבים המקבלים המלצה זו, במיוחד בכתיבה לרשתות החברתיות. מי רוצה לקרוא מאמר ארוך ומסורבל באינטרנט? לכן, אחסוך לכם את הטירחה לקרוא במפורט את התוכן והרקע לסרט המנט המועמד עכשיו למספר פרסי אוסקר. (אין ספויילרים). נאמר לנו שהשמות 'המנט' ו'המלט' הם אותו שם שאותיותיו התחלפו לעיתים. את המחזה "המלט" כתב ויליאם שקספיר בשנים 1660/2. עלילת המחזה היא סיפור עתיק או מיתוס שהיה נפוץ בדנמרק על בגידה במלך ורציחתו על-ידי אחיו, כדי שהאח יוכל לרשת את כסאו ולהתחתן עם אשתו של הנרצח. הבן, המלט, מגלה את המזימה בדיעבד ועכשיו עומד בפני דילמה האם לרצוח את המלך, דודו, כנקמה על שרצח את אביו. בסוף, המלט נהרג בדו קרב כשהחרב ממנה נפגע הייתה ספוגה ברעל, ללא ידיעתו. כן, הכל מושחת בדנמרק והמלט נושא נאום מרגש על המוות, לפני מותו. מכאן נובע הקשר של הסרט 'המנט' למחזה 'המלט'. אבל בתחילת הסרט 'המנט' הצופה לא יודע שיהיה קשר בין הדמויות למחזה השקספירי. הצופה פוגש שתי דמויות נאהבים, גבר ואישה באנגליה של 1600 המתחתנים ומולידים בת ואח"כ תאומים: בן ובת. הגבר, ויל, מורה נאור, לא מוצא מנוחה לנפשו ויוצא ללונדון לחפש את מזלו. הוא משאיר את אשתו, אגנס, ושלושת ילדיהם לטיפולה, בעוני, ום חשש למחלות ומגיפות. הוא נקרא לחזור רק כשהבן התאום נפטר. האישה (ג'סי באקלי הנפלאה ומועמדת לאוסקר) מאשימה, ובצדק, את בעלה שנוטש אותה לגדל את ילדיהם לבד ולשאת בעול המשפחה. ויל מזמין אותה ללונדון, לצפות בהצגה שהפיק ובה הוא גם משחק. הקטע שנבחר בסרט הוא הנאום של המלט לפני מותו. הוא מרגש את כל הקהל וגם את אגנס, שרואה בו את בנה המת המנט. מה היא מבינה, לכאורה, ממות המלט? שבעלה, ויל, הוא מחזאי מצליח (הרי כולם הריעו לו בסוף המחזה), הוא מתעל את הכאב והאבל שלו ליצירה אומנותית שתישאר לנצח (עדיין לא ידעו אז), וכך תתעד גם את מות בנו. אם כי במחזה 'המלט' אין כל זכר לשקספיר עצמו. מחשבה זו מתבטאת גם בקפלט (שתי השורות האחרונות) הסוגר את סונטה 18 של שקספיר לאהובתו (אהובו, או נותן חסדו) "האם אשווה אותך ליום קיץ?" שם כותב שקספיר: "ככל שהשיר יישאר לעד, כך גם זכרך יישאר לעד". כלומר, זיכרך הוא השכר שלך. את הספר "המנט", עליו מושתת הסרט, כתבה הסופרת האירית מגי או'פארל והיא גם ערכה אותו לתסריט יחד עם הבמאית ממוצא סיני קלואי ז'או. האם התסריטאיות חושבות שעצם הכתיבה של שקספיר וגדולתו (בעתיד) מצדיקות את מעשיו? את נטישת אשתו וילדיו למען הצרכים האישיים שלו? נראה שהתסריטאיות ניצלו את סוף המחזה 'המלט' (נאום המלט על המוות) כדי להצדיק את מעשיו של ויל הנוטש את אשתו וילדיו בסרט שלהן, 'המנט'. אבל האם גם אנו, הצופים, מקבלים הצדקה זו, כפי שלא מעט אומנים עושים גם כיום? לא בטוח. אני לא.