אז איפה נמצאת האמת? ראשית איש לא יוכל לקחת לנשיא ג'ו ביידן את ההגדרה העצמית (!) שלו כנשיא ציוני. על האמירה הזו הוא שילם מחיר פוליטי כבד. אי-אפשר ואסור שהנרטיב ההיסטורי הזה יטושטש או יימחק. אחרי שאמרנו את זה (וחשוב להגיד את זה!) צריך להסתכל על מורכבותה של התמונה, ועל כל המכלולים שלה. בחודש מאי 2024 עוכב משלוח בשווי 260 מיליון דולר של אלפי ערכות שהופכות פצצות פשוטות ל"חכמות" וגם תחמושת טנקים, כלי רכב צבאיים וטילי מרגמה בשווי כמיליארד דולר שכלל כ-6,500 ערכות JDAM ("ברד כבד") שהופכות פצצות אוויר פשוטות ל"פצצות חכמות" ומונחות מטרה. כמו-כן באותה התקופה בערך, דווח על עיכוב של 1,800 פצצות במשקל טון ו-1,700 פצצות במשקל 250 ק"ג שהיו אמור ות לצאת לישראל, בין היתר עקב דאגות לגבי שימוש אפשרי בהן במבצע ברפיח. כמו-כן, דיווח על עיכוב כללי של עסקת נשק גדולה בשווי כ-18 מיליארד דולר, כולל מטוסי F-15, חימושים מתקדמים וערכות מדויקות, נעשה וזאת גם לאחר שנכשלה התנגדות בקונגרס. מעבר לכך, משרד הביטחון רכש כ-130 דחפורים ממפעלי "קטרפילר", אך גורמים ביטחוניים אישרו כי ההזמנה הוקפאה בשל מחאות גוברות על השימוש בהם להריסת בתים בעזה. התוצאה: צה"ל משתמש בטרקטורים הקיימים, ויותר לוחמים נפגעים ממטענים. חשוב לציין גם כי ממשל ביידן עיכב משלוח של יותר מ-27 אלף רובים לישראל מחשש שישמשו לבסוף "מתנחלים קיצוניים" ביהודה ושומרון, כאשר העיכוב מנע את אישור משלוח הרובים, רובים מסוג M4 ו-M16. ישנם עוד עיכובים של ציוד לחימה שחלקם לא פורסם ואינני יודע אם זה יכול להתפרסם או שמא זה חוסה תחת צנזורה. אשר על כן התשובה הדי נחרצת היא כן היו עיכובים בממשל ביידן. הנה כתבה על אנשים בממשל שהתפטרו בגלל ההנחיה להעביר נשק, שלכאורה מצדד בעמדת אנשי ביידן. אז מה בעצם קרה? גם אם ההנחייה של ביידן (ביידן עצמו התבטא פעם אחת על עצירת נשק כמו הדוגמה הזו בחודש מאי 24 לכניסה לרפיח) הייתה לתת לישראל כל שצריכה, אי-אפשר לפקח על כל פקיד שיכול לעכב באמתלות ביורוקרטיה כאלה ואחרות מלעכב מעבר של ציוד צבאי ששוחרר. וגם כידוע הנשיא ביידן היה בירידה תפקודית. בתקופת טראמפ האמברגו הוסר, שכאן חשוב בפעם המי יודע כמה, להסביר את הביטוי "ייפתחו שערי הגיהנום" הכולל בהשקפתו את היכולת לפתוח עבור ישראל את השער ולתת לה להכנס עם א. נשק מלוא הטנא ו-ב. הגנה דיפלומטית מלאה (דוגמת המאבק בבית הדין בהאג). אז מה היה שם בעצם? המאמר שלי, שחקר את נושא תנועת ה-Uncommited, שהחלה בפברואר-מרץ של 24, מצליח לקשור בין הלחץ הפנים מפלגתי פרו-פלשתיני בתקופת הפריימריז על ממשל ביידן, וצעדים אפקטיבים שנעשו בממשל עצמו כבר באותו החודש על-ידי מי שהייתה אז סגנית הנשיא האריס, ככה שהאפקטיביות של הלחץ שהחלה בעקבות הקמפיין העממי של התנועה הפרו-פלשתינית, על הממשל, שחשש מאיבוד הקולות הללו במדינות מפתח כמו מישגן ו-וויסקונסין, שהוביל ל"חרם שקט" על משלוחי נשק וציוד צמ"ה לישראל, שנמשכה לאורך הבחירות. האם נכונים (עובדתית) דבריו של נתניהו? כן. האם זה נכון לעשות בזה שימוש, שנה אחרי התפזרות הממשל, תוך גדיעת אינסנטיב של תומכי ישראל (המתמעטים ממש) במפלגה הדמוקרטית, רגע לפני הפריימריז לבחירות האמצע? אני ממש לא בטוח. האם דונלד טראמפ אוהב את זה? אני בטוח שכן. האם אני בהנתנן הפוסט הייתי מעלה את זה מהאוב בשקלול הכל? לא.