המחויבות לדין ולקיום החלטות שיפוטיות היא תנאי בסיסי בחברה דמוקרטית מתפקדת. ההתעלמות מהחלטות שיפוטיות או אמירות אלימות של שר לביטחון לאומי "אני לא סופר אותך בכלל, מי את?" לכתובתה של היועצת המשפטית, היא חתירה תחת עצם הרעיון של מערכת דינים שווה ושוויונית, המחייבת כל אחד ואחת מתושבי מדינת ישראל. על כך הוסיף והדגיש נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, - "אם החוק אינו שווה לכולם החוק אינו שווה כלום". אני כותב שורות אלו כשאינני יכול להתנתק מהתמונות, שהגיעו לכל בית בישראל מהישוב מיתר, כשליוו את אחרון החטופים לקבורה, את רס"ר רן גואילי. מהרוח המאחדת הזו, שנשבה ממיתר ואפפה בקדרותה וביגונה את עם ישראל ונגעה בכל בית בישראל חובה עלינו לצוות על עצמנו לכבד את ההספד במיתר. עלינו לפעול מיידית ליישום משבי הרוח של אחדות לאומית ממיתר, משבי רוח האוסרים להשמיע מילים בוטות וגסות רוח, כמו: בריון, גנב, אני לא שם על כבוד נשיא בית המשפט העליון - כל המלל הגס והבוטה חייב להעלם מהשיח הציבורי. קיימת מציאות מדאיגה, הממשלה אינה מכירה בנשיאותו של יצחק עמית, שר המשפטים מחרים אותו. מציאות זו עלולה להביא למצב שמחר אזרח פשוט לא יקבל פסיקת בית משפט בטענה, אם הממשלה אינה מכבדת את הפסיקה גם לי מותר. מן הראוי שנקשיב לדברי אהרן ברק - "הדמוקרטיה הליברלית נמצאת בתקופה קשה, אין זו התקפה חיצונית כמו זו שהייתה ב-7 באוקטובר, זו התקפה פנימית שמחלישה יום-יום". כשאהרן ברק סיים את דבריו הוא מצא את עצמו חשוף למתקפה של הבריון מרדכי דוד, שחסם את הרכב של אהרן ברק. אני גוזר על עצמי לא להמשיך בשלל דוגמאות מבעיתות, וחוזר אל חיקה של הבקשה - בואו נחזור לישוב הקטן מיתר, נחזור למעמד בו נפרד כל עם ישראל מאחרון החטופים. היגון והדמעה איחדו אותנו - בואו נחבק את חיינו במדינת ישראל ברוח, שאיחדה אותנו במיתר. ניתן לחיינו, שרק רוחה של מיתר, הנפרדת מרן גווילי, תחבק אותם, לכן דבר ראשון חובה לחלץ את ישראל ממשבר חוקתי.