השיר yesterday, שנכתב בשנת 1965 על-ידי פול מקרתני (ויוחס רשמית לצמד לנון-מקרתני), הוא אחד השירים המוקלטים והמוכרים ביותר בהיסטוריה. השיר מביע חרטה על העבר וגעגוע לזמן פשוט יותר, לפני שהצרות "הגיעו כדי להישאר". למרות הפשטות המלודית שלו, מדובר ביצירה שמצליחה ללכוד מצב פסיכולוגי מורכב של טראומה וחרטה. מקרתני מבכה את אובדן האגו שלו, שקולע אותו למשבר רגשי בעקבות פרידה. הוא מרגיש חסר ערך עצמי כאדם. אין לו מקום בעולם עם לב שבור. העבר רודף אחריו כמו צל. הוא מתכנס בעצמו, מתבודד. "Yesterday, love was such an easy game to play" שר מקרתני. האהבה, אשר בשעתו נראתה לו משחק קליל, נתפסת אצלו, עם אובדנה, כמעבר חד, כפוי, אל בגרות מורכבת, קטועה, מייסרת. המעבד המוזיקלי של השיר, ג'ורג' מרטין, העשיר את המלודיה עם צליליהם הרכים של צ'לו ושל כינורות, אשר הפכו את השיר למעין קינה. שיר הפרידה האישי הפך לשיר כאב נצחי. אגב, פול מקרתני הלחין את המנגינה כבר בשנת 1964, בזמן ששהה בביתה של חברתו. מנגינת השיר (העתידי) הגיעה אליו, לדבריו, בחלום. הוא כל כך הופתע ממנה עד כדי כך שהוא הסתובב במשך שבועות ושאל אנשים אם הם מכירים את הלחן, מאחר שהיה בטוח שהוא בטעות "גנב" אותו ממישהו אחר... בשירו "שינויי מזג האוויר", אחד משיריו האייקוניים ביותר של שלמה ארצי (מתוך האלבום "תרקוד", 1984), העוסק בזיכרון, בבדידות ובתחושת הריקנות שנשארת אחרי קשר, כותב ושר שלמה ארצי את המלים: " אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב ויהיה גם מחר. אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" אף שבמובנים מסוימים שני השירים שונים זה מזה "כשוני האש מן המים", כלשונה של המשוררת יראת השם זלדה מישקובסקי שניאורסון, קיים ומובחן דמיון רגשי חזק בין yesterday לבין שינויי מזג האוויר: בשניהם הדובר נאחז ב"אתמול" כעוגן מול הווה שנראה ריק או "עצוב". בעוד מקרטני שר "I believe in yesterday", שלמה ארצי מוסיף את הנימה האופטימית-מלנכולית: "ויהיה גם מחר" - מעין ניסיון לשכנע את עצמו שהטוב עוד יחזור. אשרי המאמין. לכל אחד אתמול אישי. יש מי שאתמוליו הם באר השופעת מים זכים, ממנה הוא שב ושואב, שוב ושוב, תקווה, אמונה וחיים. ויש מי שעבורו, האתמולים הוא מאגר דמעות שאינן מתייבשות, מאין עדות לאובדנים, כישלונות, תסכולים. הוא לכוד ולפות במלתעות שאינן מרפות ממנו ומונעות את שחרורו. מקרתני מזה וארצי מזה מציגים שתי חלופות - לא בהכרח שני קטבים. רבים מאתנו נעים על ה"ספקטרום" בין ביכוי העבר לבין מי שעבורם הוא מנוע ומניע לחיפוש תקווה כי יהיה טוב. ביטוי לכך נתן יהונתן גפן (שר דיויד ברוזה) שכתב את השיר "יהיה טוב" בשנת 1977 לקראת ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת: "אני מביט מהחלון וזה עושה לי עצוב, האביב חלף עבר לו מי יודע אם ישוב. הליצן נהיה למלך הנביא נהיה ליצן, ושכחתי את הדרך אבל אני עוד כאן". והפזמון החוזר: "יהיה טוב, יהיה טוב, כן לפעמים אני נשבר, אז הלילה, הו, הלילה איתך אני נשאר". אכן, הליצן נהיה לא רק למלך העולם אלא גם לנשיא ארצות הברית. האם יהיה טוב? אשרי המאמין הוא הנביא, אשר אף הוא, כמאמר השיר, נהיה ליצן. צחוק הגורל.