הטענה החוזרת שוב ושוב אצל מי שמאשר את תופעת המטרידים היא שהיוע"משית אמרה כי "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי". ובכן זה נכון, אכן הפגנות בטבען מפריעות למרחב הציבורי - הפגנות קפלן, הפגנות החרדים, דרך הפגנות ג׳ורג׳ פלויד, האפודים הצהובים בפריז והפגנות נגד ההינתקות. הן מכוונות למקבלי ההחלטות, כאלו שבכוחם לעשות שינוי.
הן נועדו ליצור שיבוש, כדי שמקבלי ההחלטות יקחו בחשבון שיש אזרחים שלא מסכימים עם המעשים שלהם. וזה אכן עובד, זה כלי דמוקרטי לגיטימי. ההבדל הוא, שמה שהמטרידים ההם עושים, זאת לא מחאה, זאת הטרדה. ה"מחאה" שלהם לא מכוונת למקבלי החלטות, אלא לאזרחים, והמטרה שלה היא לא ליצור שינוי בהחלטה מסוימת אלא להטריד, להפחיד, להרתיע את כל מי שלא מחזיק בדעה שלהם.
ואני לא מדבר רק על אהרן ברק חלילה (די להיות רלביסטים שלו). תארו לכם שכל מי שלא תסכימו איתו, סתם, אפילו לא על פוליטיקה, על כדורגל, פשוט תחסמו לו את הרכב או תבואו אליו הביתה להציק לו, סתם אזרח. תארו לכם שהאירוע הזה מתפתח, שאזרחים פשוט מטרידים אזרחים אחרים כי הם לא "באים להם טוב בעין". זאת לא מחאה - זאת הטרדה.
ראיה לכך היא שאיש לא מגיב באותה צורה על החסימות החוזרות ונשנות של החרדים לאחרונה. זה מעצבן אבל זאת מחאה, זאת זכותם הדמוקרטית גם אם אני לא מסכים איתה. ודבר אחרון, לצאת מהפוזיציה זה מאוד קשה, אבל אנחנו חייבים להתחיל לעשות את זה, לא יודע איך, אבל הקווים האדומים חייבים לחזור. שכל הצדדים יתנצלו ובואו נאתחל את הגנון הזה. מגיע לנו יותר.