עוד לא הספיקו מנהיגי העולם להעביר לארכיון, עד לשנה הבאה, את נאומי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, את ארסנל המילים היפות, הגבוהות, המתאימות, המנותקות מיחסם בימי השגרה, 364 ימים בשנה, אל מדינת היהודים, והנה רמטכ"ל הצבא היהודי, שר בממשלת ישראל, ראש מפלגה חדשה, אב שכול, מפרסם צילום אנטישמי שבעיתון האנטישמי "דר שטירמר" היו יכולים לחתום עליו - חרדים, כסף, חסר רק האף הארוך. גדי איזנקוט הוא אדם עתיר זכויות, אדם ראוי לכל תפקיד ציבורי, דמות שיש מי בעם הרואה בה את הבחירה המאזנת בין המחנות, הממתנת בין המחלוקות, המחברת יותר משהיא מפרידה, ואל יהי הדבר קל בעיניכם, בימים אלה זהו יתרון משמעותי. באופן בלתי ניתן להבנה, דווקא האיש הזה, שהתרחק מהשוליים הסהרוריים, שלא חבר לאליטה המופקרת המנרמלת התנהגויות קשות, שגינה את מעודדי הסרבנות, שגילה אחריות כשהצטרף לראש מפלגתו לממשלת החירום לאחר טבח שבת שמחת תורה, פועל בחודשים האחרונים כמי שיד נעלמה מנענעת את עריסת חייו. האיש שדיבר במשורה, באופן מדוד ושקול, שהאמנת לו שישראל לפני הכל, שינה את עורו, את דרכו, את הליכותיו והיה לבלתי מזוהה. התבטאויותיו הקצינו, את הממלכתיות הוציא לחופשה, שיח גרדומים היה ללחם חוקו, ונדמה כי עדת זאבים השתלטו עליו, על הגדי הממלכתי, ומאיימת לבלעו. גדי איזנקוט החדש, זה שתדמיתו מולחמת מחדש במשרדי יחסי ציבור, זה שהפנה עורף לממלכתיות והתמסר עד כדי התמכרות לסקרים, לצורך לקושש קולות, לבצר את תנועתו החדשה, התמסר לעדת יועצים המשנים באחת את הגדי שהכרנו ובונים את נבחר הציבור עם הסכין בין השיניים, עם האש בעיניים הרושפות, עם האגרוף הקמוץ ומבט חרון, עברה וזעם של מי שבא להציל את המולדת, אם רק יציל את עצמו עם המפלגה החדשה. הצעתי ניסוי לחבר שאני מעריך, להקשיב לדובר מבלי לראות את פרצופו ולזהותו. את גדי איזנקוט הוא לא זיהה, גדי שינה פרצופו, עורו, והלב נחמץ. הגם אתה גדי בשונאי עמם, במפיצי השיח הרעיל, המפלג, המשסה? מיהו יועץ האחיתופל שהציע לך לפרסם את התמונה האנטישמית? האם זהו אותו יועץ אחיתופל שהציע לאנרכיסטים לזרוק על האחים, בני התורה בבני ברק שטרות כסף? הגם אתה, גיבור ישראל, באוטו אנטישמים שצמחו בערוגות השנאה, ההפקרה והמיאוס? הגם אתה חובר למרחיבי השסע, למעמיקי הקרע, להולכים על שפת התהום של החוסן הלאומי, הלכידות החברתית? אני מביט באיש הזה ונזכר באיש אחר, במי שמאות אלפים פסעו בביטחון יצוק בזלת אחריו, האמינו לו, שעטו בשדות הקרב על-פי הוראתו, חלקם נותרו לעד צעירים שלא שבו, חלקם מתייסרים בייסורי גוף ונפש עד היום, חלקם גורשו במצוותו מביתם, מערש הולדתם, חלקם חיים עם מפח נפש עצום ושברון לב גדול, עד עצם היום הזה. קראו לו אריאל שרון, אריאל גיבור המלחמה, אריאל שכעומק החקירה עומק העקירה, אריאל אשר בעצת יועציו השליך את עקרונותיו, את ערכיו, את אמונותיו, התערטל מדמותו האמיתית ועטה חלוק מגבת של סבא מתוק, הסבא הלאומי. הוא אותרג על-ידי התקשורת, הוא חובק על-ידי קהלים שיום לפני כינו אותו רוצח, הוא נעטף על-ידי המון שיום לפני ייחל לעשות בו שפטים. היועצים של אריאל שרון הצליחו במזימתם, בתוכניתם, אך שר ההיסטוריה שפוט ישפוט אותו על-פי מעשיו ולא על-פי תדמיתו החדשה. גדי איזנקוט, החלף את יועצי התדמית שלך, עמוד כצוק איתן מול הניתוח לשינוי התדמית שאתה עובר בימים אלה, אתה בוודאי לא שונא אדם, לא שונא את האחים החרדים ולא אוטו אנטישמי, אל תיפול למחוזות התהום והייאוש אליהם הגיעו חלק מחבריך מהצבא, מהפוליטיקה. שר ההיסטוריה עומד הכן, בדום מתוח. במה תבחר?