מסופר על יער קסום אחד שבו העצים החליטו שנמאס להם. הם רוצים שינוי. נמאס להם להיות תקועים באותו מקום, כבולים לאדמה, לשורשים. יש עצים שתקועים באדמה מאות שנים. הם שוחחו בינהם והחליטו לשים לכך סוף. יום אחרי יום הם החלו למשוך בכוח את שורשיהם, לאט-לאט אך בנחישות, תנועה קטנה ימינה, תנועה קטנה שמאלה. בתחילה זה אפילו הרגיש משחרר. באחד הימים, זה הצליח. הם עפו משורשיהם. בהתחלה לרגע הייתה תחושת ניצחון. חופש. ניתוק. אבל החופש הזה החזיק מעט מאוד זמן. בלי שורשים לא היה להם כוח. העלים החלו לנבול, הגזעים להיסדק, העצים נפלו בזה אחר זה אל הקרקע. הפרי שעליהם נרקב ונשר, לא כזרע חי אלא כפסולת. שום דבר חדש לא צמח ממנו. רק זרע אחד, שנקבר מחדש באדמה, למד את הלקח. הוא הבין שעץ בלי שורשים אולי נראה חופשי אבל אין לו עתיד. הוא הצמיח שורשים עמוקים, ומהם עלה עץ חדש. "כי האדם עץ השדה" נאמר בתנ"ך ( דברים כ', יט') כי כמו העץ גם האדם, אינו יכול לחיות ללא שורשיו. בט"ו בשבט ציינה הכנסת ע"ז (77) שנים להיווסדה. יום שמסמל חיבור, צמיחה, המשכיות. וביום חג זה של הכנסת, בחר יו"ר הכנסת לא להזמין את נשיא בית המשפט העליון, ולא נציג מטעמו. נשיא המדינה בחר להעדר והאופוזיציה החרימה את הישיבה. כך הפכה ישיבה חגיגית לישיבה סיעתית. אפשר להתווכח מי אשם, מי התחיל, אך קשה להתעלם מהתמונה הרחבה. שוב תזוזה מטרידה מאוד של השורשים. עוד ניתוק. עוד סימן לכך שלא למדנו דבר. הכנסת ובית המשפט אינם אויבים. הם שורשים שונים של אותו עץ. מדינה אחת, חברה אחת, עתיד אחד. כשאחד מהם מודר, מוחרם או מבוזה, לא הצד השני נחלש. העץ כולו נחלש. הקרע אינו אירוע חד-פעמי. הוא תהליך. הוא מתרחש לאט, בהחלטות קטנות, במחוות סמליות, בהזמנות שלא נשלחות ובנוכחות שנמנעת. כמו בחורשה ההיא. בתחילה זה מרגיש כמו כוח. כמו עמידה עקרונית. אבל בסוף מגיעה ההתייבשות. ט"ו בשבט מזכיר לנו שהעתיד לא נבנה באוויר. הוא נבנה בשורשים, בכבוד הדדי, בהכרה בלגיטימיות של האחר, בהבנה שגם כשיש מחלוקות, נשארים מחוברים לאדמה אחת. השאלה איננה מי ניצח ומי לא הזמין את מי ליום ההולדת שלו. השאלה היא האם נלמד, לפני שיהיה מאוחר מדי, שעתידנו אינו בניתוק אלא באחדות. כי העץ יכול להתכופף ברוח, אבל עץ שעוקר את שורשיו שלו נופל. מטריד שאין מבוגר אחראי. הפעמונים מצלצלים בקול רם ואין איש שישמע ויבין שהגיע השעה לעצור, הגיעה השעה להפסיק. יש רק מדינה אחת. יש רק חברה אחת, ויש רק עתיד אחד, לכולנו.