את הקמת המלון יזם הסוחר, היזם וקבלן הבניין שלמה פיינגולד, מי שיזם והקים את "בית פיינגולד" ברחוב יפו בירושלים ואת בית פיינגולד בעפולה ומיזמים ומפעלים רבים. פיינגולד הצטרף ב-1925 כחבר לאגודת "אחוזת בית" שהוקמה בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה במטרה להקים ולנהל את שכונת הגנים "קריית שמואל", מערבית לטבריה מחוץ לחומות העיר העתיקה. בעת שהצטרף פיינגולד כחבר באגודת אחוזת בית עמדו כבר 50 בתיה הראשונית של שכונת קריית שמואל על מכונם. פיינגולד רכש בשכונת קריית שמואל המוקמת מגרש בשטח כחמישה דונם (כיום בפינת הרחובות אחד העם וביאליק) וב-1926 החל לבנות עליו בית מלון. את תכנון בית המלון מסר פיינגולד לאדריכל זליג אקסלרוד אך לאחר מספר חודשים הסתכסכו השניים ופיינגולד העביר את עבודת התכנון לאדריכל אהרון שורצבלט ואליו הצטרף האדריכל דב בוריס הרשקוביץ שהיה בשנים 1925-1923 האדריכל השני של עיריית תל אביב. הרשקוביץ, מי שתכנן את בניין בית הספר אחד העם בתל אביב, בית הוועד העירוני בשדרות רוטשילד ועוד, היה כנראה הדמות הדומיננטית בתכנון המלון ועיצוב חדריו. בניית בית המלון בוצעה על-ידי חברת "סולל ובונה". רוב העובדים בהקמתו היו פועלים יהודים מאנשי טבריה וכן פועלים מקבוצת גורדוניה, וזאת על-פי דרישת ההסתדרות העובדים וועד "אגודת אחוזת בית" שבניית מבני השכונה החדשה והמלון תתבסס על עבודה עברית.

חוקרת ההיסטוריה ד"ר אסתר ינקלביץ מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, מספרת כי בניית מלון אליזבת-אלישבע ארכה כשלוש שנים והוא נחנך ב-1 בפברואר 1929 ברוב פאר והדר בטקס רב רושם. מסיבת חנוכתו היה האירוע הססגוני של העשור בטבריה, ואולי היה זה האירוע הצבעוני ביותר שהתקיים בטבריה לאורך כל תקופת המנדט. באירוע נכחו כל נכבדי האזור, יהודים וערבים, אנשי דת והצמרת הבכירה של השלטון המנדטורי בארץ ישראל: הנציב העליון סר ג'ון צ'נסלור, המזכיר הראשי הארי לוק ו"זקן השופטים", (נשיא בית המשפט העליון) ג'ון מקדונלד. טקס פתיחתו זכה לסיקור נרחב בעיתוני התקופה בארץ.

מבנה מלון אליזבת בטבריה היה בן שלוש קומות, מהמלונות היוקרתיים והיפים בארץ. הוא ניצב על גבעה הצופה לנוף הכנרת ולגולן וכלל: מבואה שבמרכזה מזרקת שיש מפוארת, אולם מפואר עם כסאות מרופדים בקטיפה אדומה, חדרי ברידג' וביליארד, חדר אוכל, וכן אולם מפואר לנשפי ריקודים עם מרפסת גדולה משקיפה לנוף ים כנרת. גרם מדרגות מפוארות משיש, ומערכות כלים יוקרתיים קידמו את פני האורחים. חלק מקירות וממרצפות המלון היו מעוטרים בעיטורים ובציורי קיר למיניהם. מעל גג אגפו הימני הייתה כיפה המזכירה את כיפת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב ובאגפו השמאלי הוקמו אולם תיאטרון ובית קולנוע ובו כ-500 מקומות ישיבה. היציע והתאים באולם התיאטרון-קולנוע היו מרופדים בבד קטיפה אדום, ומהתקרות השתלשלו נברשות נטיפי זכוכית. הוצגו בו סרטים, סרטי ראינוע, הצגות ועוד. סביב המלון הייתה גינה נאה רחבת ידיים. בהתחלה נקרא המלון מלון פיינגולד כשם היזם. בהמשך שונה שמו למלון אליזבת (אלישבע) על שם רעייתו של יזם המלון שלמה פיינגולד אליזבת קולוויל, צעירה נוצרייה יתומה ממוצא סקוטי. אליזבט נפטרה ב-1915 לאחר מחלה, ולאחר מותה נשא שלמה פיינגולד לאישה שנייה את יהודית, בת הרב הרמן שנדל, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1917. אישה נוספת בחייו של פיינגולד שותפתו לעסקים שנראתה בחברתו לא מעט ונקשרה אליו, הייתה מרגרט אליס פלמר. בריטית נוצרייה עשירה, בתו של המהנדס הבריטי סר פרדריק פלמר, שבנה את נמל חיפה. מרגרט סייעה במימון עסקיו ומפעליו של פיינגולד ובהם הקמת מלון אליזבת בטבריה.

חוקרת ההיסטוריה ד"ר אסתר ינקלביץ מציינת במאמר על מלון אליזבט המתפרסם באתר המועצה לשימור אתרים כי דמותו הססגונית של שלמה פיינגולד, קשריו עם חברי הכת "בריטיש איזראילייטס" ותמיכתו בהם בכתבי העת שערך, נישואיו לאליזבת קולוויל, נערה נוצרייה יתומה ממוצא סקוטי, וחברותו ההדוקה עם מרגרט אליס פלמר בת לוויתו ושותפתו לעסקים - אחת הנשים הפעילות של הכת, עוררו את דמיונם של המלעיזים שהאשימו אותו בהמרת דת ובכוונות מיסיונריות. שמו יצא בירושלים כ"פיינגולד המומר" וש"י עגנון הנציח אותו בספרו "תמול שלשום" בכינוי "המשומד".

מלון אליזבת הפך חיש מהר מוקד משיכה לתיירים, לצליינים ולנופשים יהודים. ותיקי האזור זכרו כי בני נוער מעמק הירדן ואיכרים מהגליל התחתון נהרו בעגלות רתומות לפרדות כדי לחזות בהופעות של תיאטרון "אוהל" ו"הבימה" שהתקיימו במלון. לאחר פתיחת המלון ב-1929 החל פיינגולד לנהל אותו בעצמו ובמקביל עבר להתגורר בו יחד עם אשתו השנייה, יהודית, ועם מרגרט אליס פלמר. למרות הפופולריות של המלון, נאלץ פיינגולד להכריז ב-1931 על פשיטת רגל ולמכור אותו תוך שהוא ממשיך לנהל אותו כשכיר. בפברואר 1934 עבר המלון לניהולו של פנסיון זלצמן ובתקופת מלחמת העולם השנייה השתכנו בו קצינים וחיילים בריטים והוא הפך לפופולרי בקרב אנשי צבא בריטים. שלמה פיינגולד, רעייתו יהודית ושותפתו לעסקים מרגרט פלמר המשיכו להתגורר במלון עד פטירתו של פיינגולד ב-1935 והוא בן 70. פיינגולד נקבר בבית העלמין בטבריה ועל מצבתו נחקק: "חלוץ נאמן לארץ ישראל וליושביה שלמה בן דוד פיינגולד". זמן קצר אחר מותו עקרה מרגרט פלמר מטבריה ועברה להתגורר במושבה הגרמנית בירושלים. פלמר מתה בשנת 1944. יהודית פיינגולד, אלמנתו של שלמה פיינגולד הוסיפה להתגורר במלון והתפרנסה בדוחק ממכירת מוצרים בקיוסק קטן שהפעילה בחצר המלון עד פטירתה בשנת 1953. היא נקברה בבית העלמין בטבריה.

עם סיום המנדט הבריטי ב-1948 ננטש המלון. ב-15 בנובמבר 1949 הושק המלון בשמו החדש מלון גינוסר כשאולם הקולנוע בו ממשיך לפעול לצידו תחת השם אלישבע. בסוף שנות השישים נסגר המלון סופית אולם בית הקולנוע המשיך לפעול עד תחילת שנות ה-80. לאחר שמבנה המלון ניטש הוא הפך עם הזמן למזבלה-מצבור לכלוך ואשפה ומקום משכן להומלסים ופולשים למיניהם, וסבל מוונדליזם. באוגוסט 2001 נשרף המלון וכיפת המבנה המרשימה קרסה. לפני שנים ספורות רכשו את מתחם המלון ההיסטורי יזמים ונמסר כי יש כוונה להקים בשטח המלון מגדל דירות לצד מלון בוטיק. באחרונה, כך דווח בעיתונות המקומית, אירעו במתחם המלון בזה אחר זה שריפות מסתוריות חוזרות ונשנות. כבאיות אש הוזעקו לכבותן.

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הכריזה בתחילת שנות ה-2000 על מבנה מלון אליזבת (אלישבע) כאתר מורשת לשימור בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי. באוגוסט 2021 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה תוכנית לשיקום ולשימור מתחם מלון אליזבת ההיסטורי לפיה יוקם בשטח המלון מלון בוטיק עם 80 חדרים ולצידו מגדל מגורים בן קרוב ל-20 קומות עם 144 יחידות דיור על שטח של כ-5.2 דונם. עוד הובטח כי תשומר ותשוחזר חזית המבנה הקדמי וגרמי המדרגות אליו וכן ישוחזר הגן המקורי שהיה במלון. המועצה מציינת בהחלטתה לתוכנית השימור כי מבנה המלון והקולנוע "הוא בעל חשיבות היסטורית ואדריכלית". מי שמבקר ורואה את שרידי היופי של המבנה שעדין קיימים ולומד על ההיסטוריה של המקום לא יכול שלא להתרגז על ההזנחה המבישה במקום. פעילי שימור טוענים כי אם תמומש במלואה תוכנית השיקום והשימור המוצעת במתחם, הדבר יפגע ביופיו ובשימור בצביונו המקורי של מבנה המלון ההיסטורי, שהיה כאמור בזמנו אחד מהמבנים היפים בארץ והיה חלק מההיסטוריה ומנופה האורבני של העיר טבריה.