שנים רבות אני מנסה להגיע למקור האמירה שאני זוכר אותה אבל לא יודע למי לייחס אותה - "גם המיותרים נחוצים תמיד". העמקת השתרשותה של הבינה המלאכותית בחיינו מחדדת, מחריפה ומעצימה את מהות המשפט הזה ומשמעותו. הבינה מייתרת לא מעט בני אדם: היא כבר עתה מנשלת אנשים מתפקידיהם, תופסת את מקומם ובכך משליכה אותם, ככלי אין חפץ בו.
לא קשה לשער מה המציאות הזו גורמת לאנשים המתייתרים. לא רק איבוד מקום עבודה ומקור פרנסה אלא ריסוק תחושת הערך העצמי, ערעור הביטחון העצמי, השלכתם אל תהום קיומית, שבה הם נדרשים למצוא או לייצר משמעות לחייהם. מעולם לא ניצבה האנושות בפני אתגר תובעני כל כך. מהפכות שונות אילצו אנשים לחשב מסלול מחדש, להתעדכן, לדייק את כישוריהם. כאן מדובר באובדן דרך. למעשה - בחסימת דרך.
ברור לרבים שאולי הבינה המלאכותית תייצר מציאות חיים בדיונית, דמיונית, רב-ממדית, אפוקליפטית, אבל הם לא יהיו חלק ממנה אלא שאריות זניחות וזנוחות בשולי מסלול המרוץ המטורף שלה. קשה לדעת מה יילד יום, כאשר מדי יום אין בוקרו דומה לערבו, ומחר - יום חדש - קשה אף להיות בטוחים שאת מקומה ותפקידה של השמש לא יחליף מקור אנרגיה חלופית, אשר ייצר אור וחום גם בלילה, כאשר השמש העתיקה ישנה את שנת הישרים שלה.
אין לי, הדיוט קטן וזוטר, שום בשורה, רק בקשה אחת קטנה: אנשים, אנא, גם ובעיקר אם אין לכם מושג קלוש על אודות הבינה המלאכותית, וגם אם אתם נמנים או עלולים להימנות עם מי שהם קורבנותיה המיידיים שלה, אל תרגישו מיותרים, חסרי ערך, לא שווים כלום. אתם בני אדם. אתם אוהבים, אתם אהובים, אתם יקרים לאנשים שאותם אתם אוהבים והם אוהבים אתכם. לעולם לא יהיה דבר חזק וחשוב יותר מאהבה פשוטה, פרימיטיבית במובן מסוים, גם אם הבינה המלאכותית תהפוך את העולם על פניו ותחולל בו שינוי מפלצתי.
לפני זמן קטן כתבתי שיר. שאלתי את הבינה מה דעתה עליו. היא הפתיעה אותי. היא הרעישה. בתוך שתי שניות וחצי היא נתנה לי ניתוח פרשני, מעמיק ומנומק, מזהיר יש לומר, לשיר. ההבחנות שלה היו דקות ומדויקות. היא זיהתה מאפיינים ומשקעים שונים, אשר כלל לא שיערתי שהם קיימים ואפילו לא שהם ייתכנו. היא עשתה עבודה רצינית ויסודית במה שנקרא "כלום זמן".
לכאורה, אני יכול לזרוק לפח האשפה את כל הניתוחים של שירים וסיפורים שלמדתי בשיעורי הספרות בבית הספר התיכון ובאוניברסיטה. את רובם ככולם השלכתי למכולת המחזור זה מכבר. המלים תפסו לי כמעט את כל הבית. לא נותר כמעט דבר מהר הנייר. אלמלא עשיתי זאת בשעתו, מן הסתם הייתי עושה זאת כיום, כשכמעט כל מה שעשינו, למדנו, שקדנו, עמלנו, הזענו הפך ל... מיותר. אבל זה בדיוק העניין: אסור לנו להרגיש עצמנו מיותרים.
אפשר למצוא בבינה המלאכותית המון דברים טובים וחיוביים, אבל באותה נשימה אפשר למצוא בה חסרונות ואף איומים. גם סכנות. יש בה משום קללת הקדמה. אם אפשר לכאוב ולהצטער על כך שהיא כבר מייתרת אנשים רבים ומגמת הייתור תימשך ותואץ, צריך - אין ברירה - ליצור עולם שבו עדיין יהיה מקום לבני אדם בשר ודם. אהבה, כבר אמרנו.