בכל יום שעובר, נחשפים יותר ויותר ממדי הטבח חסר התקדים שביצע המשטר האירני בנתיניו. האכזריות (מכונות ירייה ריססו ללא אבחנה וזוועות לא אנושיות הצליחו לבקוע את חומת העלטה שהפעיל המשטר), הציניות (הורים אולצו לספר שיקירם נהרג על-ידי המפגינים ובעצם היה חלק מהבסיג', כוח המתנדבים לדיכוי המהומות) והרשע העמוק מני ים של קנאי דת מוסלמים הנושאים את שם אלוהיהם כדי לפזר מוות בעולם, ובראש ובראשונה בקרב עמם. הארגונים הפרו-פלשתינים שותקים. חלקם אף הגדיל והביע תמיכה במשטר האירני, תוך שהוא טוען שהמהומות אורגנו על-ידי ארה"ב, ישראל, המוסד וזקני ציון. רשתות תקשורת ידועות, שבזמן המלחמה נגד הברברים בעזה, הציגו ללא הרף מצג שקרי כאילו ישראל טובחת בעזתים ללא אבחנה, ממלאות עכשיו את המסך בהצהרות רשמיות של טהרן, ומקטינות מאוד את הזוועה שהתחוללה שם. הפער בין הזעקה נגד ישראל שנלחמה מלחמה צודקת ברוע מוחלט, לבין השתיקה במקרה של אירן, זועק לשמים. הצביעות ביחס לעם היהודי אינה עניין חדש, אבל כאן למדים על אמת עמוקה המבצבצת מבין השורות של החרפה: הסיפור הפלשתיני מעולם לא היה עניין מוסרי של רדיפת צדק עבור תומכיהם הרבים בעולם, אלא בעיקר נושא לנגח באמצעותו את היהודים תחת מעטה כזב של "שחרור", "לוחמי חופש" וממבו-ג'מבו פסוידו ליברלי שנשמע טוב להמוני המשועממים במערב. שכן, הם לא נזעקו מעולם להגן על המערב מפני הטרור הגיהאדיסטי, לא כל שכן להגן על עשרות אלפי ילדים תימנים שמתו מרעב ועוד מאות אלפים שנהרגו במלחמה בתימן; הם לא נזעקו להגן על מה שקורה כיום בסוריה, שעה שכוחותיו של אל ג'ולאני טובחים בכורדים, לא על מיליוני הנרצחים בסומליה, קניה, סודן, אפגניסטן ומינאמר ועוד. כי זה הכלל: אין יהודים, אין חדשות. מה שעולה בבהירות מהעימות הגלובלי של השנים האחרונות הוא, שאם בעבר שימש רעיון המדינה הפלשתינית כלי ניגוח נגד הלגיטימציה לקיומה של ישראל, כיום ברור שהוא משמש פתח ומבוא לכיבוש המערב כולו. ההמונים שהפגינו בערי אירופה, קנדה, אוסטרליה וארה"ב עם דגלים פלשתינים, כבשו באמצעותם את המרחב הציבורי ואת התודעה העולמית לטובת האיסלאם. זה הסוס הטרויאני שבבטנו נמצאים לוחמי המוג'אהידין. הנפת הדגל הפלשתיני במערב היא קריאת הקרב של האיסלאם העולמי להשתלט יותר ויותר על מה שמכונה אצלו "דאר אל חרב" (בית המלחמה), העולם שכרגע (עדיין) אינו מוסלמי, ולכן נמצא במצב עקרוני של מלחמה בינו לבין "דאר אל איסלאם" (בית האיסלאם), עד שיוכנע תחת המוסלמים. השיח' יוסוף אל קרדאווי, מגדולי הפוסקים המוסלמים, פרסם את התוכנית ב-2003: "סימני הישועה הרבים ברורים כשמש ונחרצים, לפיהם העתיד שייך לאיסלאם, וכי דת זו של אללה תנצח... את כל הדתות". הוא הסתמך על מסורת, לפיה אחד מסימני הגאולה יהיה כיבוש העיר קונסטנטינופול (איסטנבול) ולאחריה כיבוש רומא: "קונסטנטינופול נכבשה בשנת 1453 בידי העות’מאני מוחמד איבן-מוראד... ועתה נותר כיבוש העיר האחרת - רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים: האיסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח לאחר שגורש ממנה פעמיים... אני סבור, כי הפעם כיבוש אירופה לא יהיה באמצעות החרב אלא באמצעות ההטפה והפצת האידיאולוגיה האיסלאמית... עד אשר יכלול את המזרח והמערב (העולם כולו)". הדברים גלויים ומפורשים בדרשות רבות של אימאמים במסגדים ברחבי המערב שעדיין רדום למרות האיום הברור על ערכיו, חייו ואמונותיו. ישראל צריכה להפנות את אמצעי הלוחמה על התודעה העולמית (מה שמכונה בטעות "הסברה") לכיוון הזה: הקישור ההכרחי והבלתי מותנה בין הסיפור הפלשתיני לרעיון כיבוש המערב בידי האיסלאם. זו אינה מניפולציה אלא אמת. יש להדהד אותה ללא הפסק עד שייווצר קישור תודעתי מידי בין הדגל הפלשתיני לבין כיבוש המערב. בנפשנו היא.