לא הכרתי את שיריו ולא אותו. ואז הוא זכה בגמר של הכוכב הבא לאירויזיון. הייתי חייב לטעום. מהר מאוד מצאתי את עצמי נדהם. קשה להשתחרר מלפיתת הקול שלו. התמכרתי. נעם בתן שר בצרפתית ובעברית, בשילוב שהוא לא רק טכני אלא מהותי. זה לא גימיק, אלא שפה מוזיקלית שלמה. רגשית, מדויקת, אינטליגנטית. יש שם עומק, יש שם תרבות, ויש שם ביטחון שקט שלא צריך לצעוק כדי להישמע. בעידן שבו נדמה שכבר ראינו הכול, נועם מוכיח שאפשר להפתיע דרך איכות. דרך קול שיודע לשאת סיפור, וטקסט שלא מתנצל על כך שהוא מורכב, רב-שכבתי, ואפילו קצת אירופי במובן הטוב של המילה. הבחירה לשלב צרפתית ועברית גאונית וטבעית אצלו. היא משקפת ישראל מחוברת, פתוחה, בטוחה בזהותה עד כדי כך שהיא לא חוששת להישמע שונה. יש בזה אומץ אומנותי, ויש בזה גם אמירה תרבותית. בעיקר, יש בזה אמת. האירוויזיון הוא במה מאתגרת, נדמה שנועם בתן מגיע לנצח שוב את השיטה, וגם להיות הוא עצמו. אותי הוא הפתיע. הוא לקח שיר של שלמה ארצי "לתת ולקחת" ועשה אותו לשלו. שלמה ארצי ודאי היה מאוד גאה בו. אותו דבר הוא עשה עם השיר "עטלף עוור" של חנן בן ארי וגם עם שיר שממש שלו " מאדם". הוא מחובר לכל טקסט ויודע להוכיח שהקול שלו יכול להיות כלי נגינה שמכוייל באופן מדויק ולעשות טוב. אכן, כוכב נולד. אחרי שהוא זכה בגמר, יואב צפיר סיפר שנועם בתן הגיע בגיל 17 לאודישן ולא העלה את המסך. השופטים זרקו אותו. אז הוא גם מוכיח לכולנו שכל אחד צריך להאמין בעצמו ולא לפחד מהפחד. ממש כמו בשיר של שלמה ארצי "לתת ולקחת".