ב-3 בינואר 2026, פרסם האתר הרשמי של גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, מאמר פרי עטו של רָאפַת מַרָּה (رأفت مرة), פעיל בכיר בחמאס, חבר ההתאחדות הכללית של הסופרים והעיתונאים הפלשתינים, וחבר מייסד של אגודת העיתונות האיסלאמית (رابطة الصحافة الإسلامية). [סימוכין:1] להלן תוכן מאמרו של רָאפַת מַרָּה העוסק בדובר הרשמי של גדודי אל-קסאם שהיה מוכר בכינוי אבו עוביידה (أبو عبيدة), - שמו המלא היה חד'יפה סמיר עבדאללה אל-כחלות (حذيفة سمير عبد الله الكحلوت) - אשר חוסל בתקיפת חיל-האוויר הישראלי ב-30 באוגוסט 2025. רעול הפנים אבו עוביידה: חלוץ המלחמה הפסיכולוגית העם הפלשתיני, תנועת חמאס וגדודי אל-קסאם זכאים להתגאות בכך שהציגו לעולם דמות גדולה בשם אבו עוביידה, שמילאה את העולם והעסיקה את האנשים, והפכה לאייקון של ההתנגדות ברמה עולמית. המפקד השהיד אבו עוביידה הוא תמונה יפה ומרהיבה, הדומה לתמונת העם הפלשתיני עם ההיסטוריה, התרבות, הציביליזציה והפתיחות שלו. אבו עוביידה ייצג תמונה חדשה של הסוגיה הפלשתינית, ודפוס חדש בנוגע לזכויות ולמטרות של העם הפלשתיני, כתוספת חדשה בתוכן ובצורה, לעומת מה שהעולם הכיר בעבר על הסוגיה הפלשתינית ועל אמיתות [הנרטיב של] העם הפלשתיני. אבו עוביידה לא היה רק דובר רשמי בשם גדודי אל-קסאם, אלא היה אחראי מרכזי על התעמולה, ההכוונה והמלחמה הפסיכולוגית, ואחראי על יצירת הנרטיב, התמונה והתוכן של גדודי אל-קסאם, ובזה הצטיין בצורה יוצאת דופן. אבו עוביידה הצליח להציג תמונה חדשה של הסוגיה הפלשתינית, ותרם תרומה גדולה להכרת העולם את הזכות הפלשתינית, והגדיר מחדש והבהיר את המטרות הפלשתיניות המגולמות בחירות, בשחרור מהכיבוש, בהגדרה עצמית ובניית המדינה הפלשתינית העצמאית, תוך שהוא מאחד בכל מהלכיו את כל מרכיבי הסוגיה הפלשתינית, בתוספת למציאות הפלשתינית החדשה שנולדה לאחר מבצע "מבול אל-אקצה" המבורך, והקורבנות הגדולים שהקריב האדם הפלשתיני ברצועת עזה. אבו עוביידה תרם לחזרת הסוגיה הפלשתינית לראש סדר ההתעניינות הבינלאומי, ולעדיפות מדינית ברמה עולמית, והצליח להעביר את המסרים והתוכן הפלשתיני למגוון הפורומים המדיניים והתקשורתיים בעולם. אבו עוביידה התבלט בשימוש בשיטות תקשורתיות פשוטות מאוד, אך בעלות השפעה עצומה ומשמעות עמוקה, מלאות במשמעויות, רמזים ומסרים. הוא השתמש במדי צבא ירוקים מנומרים, בכאפייה האדומה, בבנדנה הירוקה, ובתמונות או ציורים פשוטים אך מבטאים עומק בצורה ובמשמעות, כמו הסמליות של המשולש האדום ההפוך [המבטא הריגת חייל ישראלי]. אבו עוביידה כיסה את כל פניו למעט עיניו, והרים את האצבע המורה, והשתמש בה הרבה בעת הצורך. הצורה שבחר אבו עוביידה לעצמו נובעת מעומק הממד האיסלאמי והמורשת הפלשתינית, והאותנטיות הלאומית המאחדת, שהיא המשך למאבק העם הפלשתיני ולמהפכותיו המתמשכות, ולהיסטוריה המצטברת בהתנגדות לקולוניאליזם ולכיבוש. נאומיו היו טקסטים דתיים, ספרותיים ואינטלקטואליים עמוקים, שבהם ציטט פסוקי קוראן, בתים משירה, וטקסטים מהמורשת הספרותית. מילים ארוגות בקפידה, שנבחרו בדיוק, הן בקיצור טקסט ספרותי-אמנותי מושלם, אציל יותר מהופעה תקשורתית, וגבוה יותר מהצהרה מכוונת, וכאן נראה אבו עוביידה, וכך גם גדודי אל-קסאם, כמי שמכבדים את השכל של מקבל [המסר], ללא קשר ללאום שלו, ולרקע התרבותי שלו. קולו השקט, החם, העמוק והמרגש של אבו עוביידה שירת את התוכן שרצה להעביר. אבו עוביידה התאפיין באמינות, מקצועיות, אובייקטיביות ושקיפות, כך שסגנונו הכן בהצגת המידע האמיתי המתועד, והסרטונים המצורפים עם ראיות, והתמונות המלוות את הסיפור, העניקו לו כבוד עולמי גדול ואמינות רחבה. נאומיו של אבו עוביידה, והמידע שהציג, זכו לכבוד, קבלה ואמינות מצד כל הצדדים המעורבים בהתפתחויות בעזה, ו[כך גם] עמדות חמאס ו[גדודי] אל-קסאם. הוא לא התכוון להטעות או להגזים, ולא השתמש בסיפורים כוזבים, ונאומיו הכילו אירועים מאומתים במקום, זמן וראיה מתועדת, ולרוב מצולמת. אבו עוביידה העניק לפרויקט ההתנגדות תמיכה עצומה ופופולריות גדולה, ותרם תרומה גדולה להצגת גבורת הלוחמים ומבצעי גדודי אל-קסאם, ולהפצת תיעוד מצולם של פיצוץ טנקים, ירי רקטות, התקפה על כוחות הכיבוש, עלייה [של לוחמי גדודי לא-קסאם] על הנגמ"שים [הישראלים], הטמנת מטענים, התקפה וצליפה על חיילי הכיבוש, מבצעי פשיטה, או גרירת כלי רכב הרוסים של הכיבוש. בזכות אבו עוביידה נחשף החייל הישראלי כפי שהוא באמת: מוג לב, מפוחד, מובס, בורח מהקרב, קורס, מותש, מפנה את הגב [נמלט מהמערכה]. אבו עוביידה פגע בעמודי התווך של הפרויקט הציוני, ניתץ את הנרטיב התקשורתי ההיסטורי של הכיבוש, חשף את הרעיון הציוני, הוכיח את שקר התעמולה הישראלית, ביטל את השפעות הנרטיב הישראלי, ומוטט את האסטרטגיות התקשורתיות של ממשלת [בנימין] נתניהו. בסגנונו העמוק, הפשוט, הכן והמקצועי, התעלה אבו עוביידה על מכונת התעמולה הישראלית, והצליח להתעלות על מנגנוני התקשורת הישראלים במשרד ראש הממשלה, משרדי החוץ והביטחון, הצבא הישראלי, מנגנוני הביטחון, ואמצעי התקשורת הישראלים השונים שלהם תקציבים עצומים, קשרים בינלאומיים רחבים ובריתות רחבות היקף בתחום התקשורת. אבו עוביידה התעלה בהרבה על הדוברים בשם צבא הכיבוש הישראלי, כמו [תא"ל] דניאל הגרי [לשעבר דובר צה"ל], [אל"ם] אביחי אדרעי [דובר צה"ל בשפה הערבית], [תא"ל] אבי דפרין [דובר צה"ל] ואחרים. לאבו עוביידה הייתה השפעה עצומה על החברה הישראלית, שכן הוא פרסם מידע שתרם להחלשת המורל שלה, להחלשת אמונה בממשלה ובצבא שלה, סייע לקביעת סדר יום של תנועות עממיות שמחלישות את העמדה הישראלית, ומציגות את מצב הפילוג בחברה הציונית, וכן מראות את ירידת המורל של צבא הכיבוש, ומציגות ראיות לאבדותיו ולכישלונותיו. אבו עוביידה השתמש פעמים רבות בסוגיית האסירים [החטופים בני הערובה] הישראלים [שהיו מוחזקים] אצל ההתנגדות [חמאס והג’יהאד האיסלאמי] כדי להשפיע על החברה הישראלית, ולהפוך שאלה זו לראש סדר היום של הציבור [הישראלי], ולמתוח את העצבים של התנועות המתנגדות לממשלת נתניהו, במיוחד בעת שגדודי אל-קסאם בכוונת מכוון פרסמו אותם [הסרטונים המציגים את החטופים הישראלים] בימי שישי או שבת, שהיו המועדים [לעריכת] ההפגנות [נגד הממשלה]. הדבר החשוב ביותר שנראה לעולם, ומסקנתם של המשקיפים הפוליטיים, הביטחוניים והתקשורתיים, הוא שמנגנון התקשורת של גדודי אל-קסאם מבין לעומק את המצב הישראלי הפנימי, בקיא במצב האמיתי של החברה הישראלית, נפשה וצורת החשיבה שלה, ושחמאס קוראת את החשיבה הישראלית בכללותה, מבינה את האיזונים והמשוואות שלה, ומצליחה להתערב, להשפיע ולשחק בה. בה בעת שאבו עוביידה זכה להערכה ולהתעניינות עולמית, ועורר זעם ושנאה של הכיבוש הישראלי, הייתה קבוצה פלשתינית ואחרת ערבית שזעמו על אבו עוביידה, שהפריעה להן תמונתו, שאצבעו המורה עוררו את חמתן, והטרידה אותן נימת קולו. הקבוצה הזו לא היססה לפגוע בו ולהפנות ביקורת פוגענית כלפיו. וזאת בשל יכולתו של אבו עוביידה לחשוף את התנהגותם, את אדישותם ואת כניעתם, ולכן הופעתו גרמה כאב עמוק לקבוצה זו הכנועה והמשועבדת. אבו עוביידה התעלה על כל הדוברים הצבאיים בעולם, והתבלט מהם בסגנונו, אישיותו, נימת קולו, דמותו והתוכן שהציג. אבו עוביידה הפך למודל פלשתיני עולמי, לאייקון של ההתנגדות, ולמקור השראה לדורות. גדודי אל-קסאם, יחד עם אבו עוביידה, הצליחו לבסס גישה חדשה לתקשורת פסיכולוגית ולגיוס תקשורתי. תמונתו היפה והמרהיבה של אבו עוביידה מבטאת כיום בצורה הכנה ביותר את תמונת העם הפלשתיני, ואת תמונת ההתנגדות האמיצה שלו שמשנה את העולם, משפיעה על עמים ובני נוער, מובילה שינויים בדעת הקהל העולמית, וזה מה שהופך את סילוק הכיבוש לעניין של זמן, בעוד שניצחון העם הפלשתיני והתנגדותו על הכיבוש והטרור מתקרב באופן סופי. אבו עוביידה נעדר בגוף, אך נוכח בגישה שהביע אותה האח אבו עוביידה החדש בהצלחה ובכישרון. [סימוכין2]