צפייה בסרטונים של נפתלי בנט מהשבוע האחרון משמשת תזכורת חשובה לכל מי שאוחז בדעות מתונות, ליברליות ואפילו פרוגרסיביות (ובתרגום חופשי לעברית: ימין שפוי, מרכז ושמאל) שאין שום סיבה להצביע לאיש. כי בסוף, בנט של 2026 לא שונה, לפי עדותו שלו, מבנט של 2013. אותו איש שיזם, בתור מנהיג ׳הבית היהודי׳ את מה שהוא כינה "תוכנית ההרגעה" לסיפוח שטחי C, העמקת הניתוק בין הגדה לעזה, אזרוח 150 אלף פלשתינים בישראל והענקת ׳מיני-אוטונומיה׳ מחוררת ל-3 מיליון הפלשתינים הנותרים ב-40% מהגדה שלא יסופח אבל יישאר בשליטה ישראלית. כמו בנט של 13׳, בנט של 26׳ טוען ש"רוב העם הפלשתיני רוצה להשמיד אותנו", וש-"בערך 70% מהציבור הפלשתיני היום, החלום שלהם, הייעוד שלהם... הם חולמים להרוג את היהודים". כמו בנט של 13׳, הוא "לא מוסר סנטימטר אדמה, לא מקים מדינה פלשתינית". כמו בנט של 13׳, הוא "לא רוצה לשלוט בהם ולא רוצה שהם יהיו אזרחי מדינת ישראל" אלא ש-"יחיו ביישות שלהם, אוטונומיה". כמו בנימין נתניהו של 2026׳, אגב, הוא גם מתכנן להמשיך את המלחמה בעזה באותה הגישה ממש. אל תאמינו לי, כאמור: הקשיבו לאיש מדבר. נכון, כל זה רחוק מסיפוח מלא, טרנספר למיליוני פלשתינים ובנייה מחדש של גוש-קטיף נוסח סמוטריץ׳ ודניאלה וייס - אבל עם כל הכבוד, זה רחוק ממספיק בשביל שישראלי מן המניין, שהתפכח ב-7.10 מ׳ניהול הסכסוך׳ או צמצומו, וגילה בשנתיים וחצי כמעט מאז שגם פתרון הסכסוך באמצעות גירוש, כיבוש והתנחלות זה רעיון רע, לא מוסרי ולא אפשרי בפועל, שהפלשתינים לא הולכים לשום מקום ושקיצוני הגבעות הם סכנה מוסרית, מדינית וביטחונית לרוב עם ישראל - יצביע לזה. זאת ועוד, מהדברים של בנט בנושא האפשרות של הקמת ממשלה בתמיכת כל או חלק מהמפלגות הערביות, עולה שממש כמו פוליטיקאים אחרים - שאצלם זה נובע מהרמת אצבע ברוח (אני מסתכל עליכם, גנץ ולפיד), לא אידיאולוגיה - האיש עדיין מזהה את הפלשתינים ביהודה, שומרון, עזה וישראל הריבונית כגוש אחד, בעל אינטרסים זהים ושנאה זהה למדינת היהודים, שבה אין לו מקום אלא כעדר צייתן, כנוע ושפוף. למרות שהוא מתעקש להפריד ביניהם פיזית, למרות שכבר שיתף פעולה עם עבאס בעבר, בנט חוזר ל׳שורשים׳ שלו בבית היהודי וקובע חגיגית שלא תקום ולא תהיה ממשלה עם הערבים. מה שמעלה את החשש שמא בהיעדר רוב של 61 מנדטים, הוא יעדיף לחבור לממשלה עם נתניהו (ואביגדור ליברמן, ומן הסתם יאיר לפיד ואולי גדי איזנקוט). הלוא אין הצדקה לטענה ש"אין מנדט" לשתף פעולה עם רע"ם, ממש כשם שאין הצדקה לטענות של אנשים כמו בני גנץ כאילו עבאס ימנע פעולה הכרחית והכרעתית נגד חמאס ואחרים, או להתעלמות מהרוב הברור של מצביעי גוש האופוזיציה שמעדיפים את המשותפת. אם משקללים את שתי העמדות הללו ביחד עם תוכניות אחרות של בנט - למשל התוכנית להנחית בכנסת 25-15 א.נשים ׳לא פוליטיים׳ שיהיו כפופים לו ישירות, יצייתו לחלוטין וידעו להתמודד הן עם עבודת הממשלה, הן עם עבודת הכנסת במליאה ובוועדות, הן עם הלחץ האופוזיציוני שבוא-יבוא מהימין הלאומני (כל זה הלוא עבד נהדר בסיבוב הקודם); התוכנית לשאוב בין 10 ל-15 מנדטים של מצביעי מרכז ולגבות אותם ב-5-4 מנדטים של מצביעי ימין, ולקדם באמצעותם מדיניות ימנית לעילא; והתקווה להקים ממשלה ללא הערבים ועם מינימום כוח ל׳דמוקרטים׳ שנתפסים כמובנים מאליהם כי ׳הם לא ימנעו את החלפת נתניהו׳, מגיעים למסקנה עגומה אך הכרחית: מי שרוצה להחליף לא רק את ביבי אלא גם את הביביזם, יכול אולי להסתפק בבנט מוחלש כראש ממשלה עם 10-5 מנדטים, אבל חייב להצביע למי שמציע דרך רעיונית אחרת, לא רק דרך פרסונלית אחרת, ושישמור עליו בצד הנכון - ממש כמו 41 מנדטים של מרכז-שמאל וערבים בממשלת השינוי 1.0. על-רקע הרחשים כאילו איזנקוט ולפיד מבקשים להתאחד עם בנט דווקא, זה מותיר רק חלופה אחת. מי שרוצה להחליף את נתניהו והליכוד ואת דרכם, צריך שמאל חזק עם 20 מנדטים בממשלה, שיכניסו את יאיר גולן למשרד לביטחון פנים, את אפרת רייטן למשרד המשפטים, את נעמה לזימי למשרד הכלכלה והרווחה ואת גלעד קריב למשרד החינוך והתפוצות. בשביל זה, חייבים להצביע דמוקרטים בבחירות הקרובות.