כשהנשיא דונלד טראמפ מתעקש להגביל גם את תוכנית הטילים האירנית ולא רק את תוכנית הגרעין, זו לא "טובה" שהוא עושה לישראל - זו דאגה לאינטרסים הביטחוניים המובהקים ביותר של ארה"ב. הדבר שמטריד את האמריקנים יותר מכל נקרא ICBM - ראשי תיבות באנגלית של "טיל בליסטי ביניבשתי". כיום, הטילים הבליסטיים של אירן אינם מתעלים לקטגוריה הזו, ויכולים להגיע לטווח של כ-2,000, אולי 3,000 ק"מ לכל היותר. סכנת הטילים הביניבשתיים אבל טראמפ מבין מצוין שאם איש לא יעצור את האירנים, הם לא יעצרו שם מיוזמתם. בתוך כעשור, החוף המזרחי של ארה"ב - ניו-יורק, בוסטון, וושינגטון ואפילו מיאמי - עלולים למצוא את עצמם תחת איום של מאות טילים מאירן, מה שיהפוך את אמריקה לבת ערובה של משטר האייתוללות. "אוקיי", תגידו, "אפשר ליירט. יש חץ, יש THAAD, יש מיירטי SM שמשוגרים ממשחתות הטילים של הצי". אז זהו, שלא - בפועל אי אפשר ליירט ICBM בקלות כזו, בוודאי שלא מטחים גדולים של טילים כאלה. בניגוד לטילים האירניים הנוכחיים לטווח בינוני, כמו החוראמשהאר או ח'ייבר שקאן, טילים ביניבשתיים נכנסים לאטמוספירה במהירות פשוט עצומה. אם הטילים הנוכחיים נכנסים בערך במאך 8 עד מאך 12 (2.5 עד 3.5 ק"מ לשנייה), ה-ICBM צולל לעבר המטרה במאך 20 עד 25 (בערך 6 עד 7.5 ק"מ לשנייה). אמנם גם במהירות הזו, מיירטים מהסוג המתקדם ביותר כמו חץ 3 או SM-3 יכולים לבצע יירוטים מוצלחים, אבל הטווח שלהם מוגבל והשטח שעליו הם מגינים מצומצם מאוד ביחס לגודלה העצום של ארה"ב. כדי באמת להגן על כל שטחה של אמריקה יידרשו עשרות רבות של סוללות עם מלאי של אלפי מיירטים. זה תרחיש לא ריאלי, גם עבור מעצמה כמו ארה"ב, ואפילו הוא לא יבטיח הגנה של 100% - עדיין יהיו טילים אירניים שיחדרו. רק כדי להבין עד כמה התרחיש הזה בעייתי, כיום קצב הייצור האמריקני של מיירטי SM ו-THAAD עומד על עשרות בודדות בשנה, וגם זה בקושי, לאחר שהפנטגון הורה ליצרנים להגביר את הקצב. לאמריקנים יש, לפחות תיאורטית, פתרון אחר וחלקי מאוד לצורך יירוט טילים ביניבשתיים, אבל את זה נשאיר לפוסט הבא: ) בינתיים, מה שחשוב להבין זה שטראמפ לא מתכוון לחיות עם כוונת של טילים אירניים על מרכזי האוכלוסייה הגדולים של ארה"ב - לא היום, לא בעוד 10 שנים ולא אף פעם.