מתחם כתף הינום טומן בחובו רצף היסטורי מרשים שהחל עוד בימי בית המקדש הראשון. באתר התגלו מערות קבורה משפחתיות של עשירי ירושלים, ובהן הממצא הארכיאולוגי הדרמטי של לוחיות הכסף הזעירות עליהן נחרטה ברכת כהנים - הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא אי-פעם. המצודה הניצבת כיום במרכז המתחם, המוכרת גם כ-"קאצר אל-ע'זאל" (מצודת אייל), היא מבנה חקלאי מבוצר מהמאה ה-17 (התקופה העות'מאנית), ששימשה לאורך השנים גם כנקודת תצפית צבאית. עם תחילת המנדט הבריטי ב-1918, עבר המבנה שינוי ייעוד משמעותי ושימש כמשכנה של הקונסוליה הבריטית בירושלים. לאחר קום המדינה המשיך האתר לשמש כנכס מגודר וסגור, מה שהותיר את המצודה ההיסטורית נסתרת מעין הציבור במשך מעל 100 שנים. התוכנית הנוכחית שואפת לחשוף את השכבות ההיסטוריות הללו ולהנגישן כחלק מהמרחב העירוני.

לעומת זאת, ההתנגדות שנותרה מגיעה מהכנסייה הסקוטית, ובצידה שתי עמותות הפועלות בזירת התכנון והמורשת - "במקום - מתכננים למען זכויות אדם" ו-"עמק שווה". עמותת "במקום" עוסקת בליווי מאבקים תכנוניים בדגש על סוגיות זכויות אדם, בעיקר במזרח ירושלים ובשטחים, ואילו "עמק שווה" מקדמת ביקורת על פרויקטים של פיתוח ושימור בירושלים מנקודת מבט אידיאולוגית מובהקת. על-רקע זה, נטען כי החיבור בין העמותות לבין עמדת הכנסייה הסקוטית אינו מתיישב עם האינטרס העירוני הרחב של פתיחת מרחבים סגורים לציבור וחיזוק הרצף העירוני. החלטות מוסדות התכנון מבהירות כי לא מדובר במתחם סגור, אלא במרחב עירוני פתוח שבו המצודה מוגדרת כעוגן ציבורי שבו ניתן לטייל ולהביט אל הנוף.

כיום, רוב הציבור כלל לא מודע לקיומה של המצודה החבויה מאחורי גדרות עשרות שנים. אם התוכנית תמומש, היא צפויה להפוך לנקודת מפגש ירושלמית חיה. מעבר להצלת נכס היסטורי ייחודי, התוכנית מחזירה לציבור שטח שהיה סגור, משדרגת חזית רחוב מרכזית ומוסיפה שטחים פתוחים ונגישים בלב ירושלים - לצד עוגן תיירותי המשתלב במרקם העירוני. הפקדת התוכנית נשענת על החלטות מקצועיות מגובשות הכוללות שורה ארוכה של תנאים סביבתיים ושימוריים. מדובר במהל עירוני רחב שמטרתו להחזיר את המצודה הנסתרת אל חיי היומיום של העיר ולייצר רצף אורבני באזור שהיה מנותק מעל 100 שנים. התוכנית במתחם כתף הינום משלבת בין פיתוח מלונאי לבין הקצאת מרבית השטח לצרכים ציבוריים ושימור ארכיאולוגי. המהלך, הזוכה לגיבוי מקצועי ופוליטי מצד עיריית ירושלים, מבקש להפוך את המצודה העות'מאנית מאתר סגור ומוזנח למוקד תיירותי ותרבותי נגיש, תוך התגברות על התנגדויות מצד הכנסייה הסקוטית ועמותות שמאל. האינטרס הציבורי מצדיק את פתיחת המתחם, שהיה מגודר וחסום מעל 100 שנים, והפיכתו למרחב עירוני חי ונושם.