המרדף הבלתי פוסק אחרי מוצא פיו של דונלד טראמפ המתאפיין לעתים קרובים בהפכים וסתירות, תוך זמן קצר הפך לריטואל קבוע במהלך השנה של כהונתו השנייה. בימים האחרונים הכל עסוקים לנחש מה הוא רוצה לעשות באירן לאחר שריכז ארמדה גדולה של צי ימי, אווירי ויבשתי סביב המדינה הסוררת. הדעה המקובלת המופצת ברבים היא כי לא ייתכן שכח בסדר גודל כזה שהוסט מזירות אחרות ברחבי העולם נועד להוות תפאורה מאיימת למשא-ומתן מדיני.
אז אצל טראמפ זה כן ייתכן כי מכל האפשרויות המוצגות בתקשורת כמעט מדי יום נעדרת אחת: אולי טראמפ לא רוצה ולא שש אלי מלחמה. פשוט כך. היום הוא מבין, צריך לקוות, כי הצהרתו בסיום מלחמת 12 הימים נגד אירן ביוני כי מתקני העשרת הגרעין והאורניום הושמדו לחלוטין התבררה כלא מדויקת לאור הנתונים שהצטברו מאז, וכי עם אירן האפשרויות הן בינאריות, כלומר מלחמה שמטרותיה להפיל את המשטר ועימו את תוכנית הגרעין או משא-ומתן דיפלומטי המתמקד במטרה השנייה בלבד.
בין שלל הספקולציות המופרחות לאוויר העולם לא מודגשת העובדה כי את הפלת המשטר לא ניתן להשיג באמצעות הארמדה שקובצה בזירה וכי לשם כך נדרשים גם כוחות קרקעיים (boots on the ground). כלומר, הבאת ארמדה יבשתית בממדים של מלחמת המפרץ 1991 או מלחמת עירק 2003. טראמפ יודע וזוכר מה קרה בשני המקרים: במלחמה הראשונה הייתה קואליציה של עשרות מדינות שעזרו לארה"ב לסלק את צבאו של סדאם חוסיין מכוויית. העובדה שהמטרה לא הייתה לסלקו גם מהשלטון בעירק הייתה בין הסיבות למלחמה השנייה. המטרה הזו אומנם הושגה אבל במחיר דמים כבד ובקרע עמוק בתוככי אמריקה. כיום, כל מי שתמכו במלחמה זו, ובראשם מי שניהל אותה הנשיא ג'ורג' וו. בוש, הפכו למטרות נייחות של ביקורות והכפשות חריפות על קוצר הראות בקפיצת הראש לתוך הבריכה העירקית הריקה.
אחד המבקרים הוא דונלד טראמפ. הוא מן הסתם היה שמח אילו יועציו היו מבטיחים לו באירן מערכה קצרת ימים עם מחירים נמוכים, מלחמת אינסטנט, כזו היכולה להישען גם על כוחות פנימיים שיתקוממו נגד המשטר. אלא שאין כנראה בסביבתו מישהו שיכול להעניק לו את השיק הזה חתום. החשד המיידי העולה על הדעת שמלחמת יבשתית עלולה להפוך לביצה טובענית שתזכיר לאמריקנים את ההרפתקאות המלחמתיות בויטנאם, עירק ואפגניסטן, מערכות שהתחילו עם יעדים שאפתניים, נמשכו שנים ובסופם לא השיגו את יעדיהן המוצהרים! טראמפ המדבר רק על נצחונות והצלחות לא יכול להרשות לעצמו להיגרר למלחמה שתגבה מחירים דומים. לכן הוא מוכן לשקול שינוי כיוון תוך כדי תנועה כדי להשיג את המטרה השנייה סביב שולחן המשא-ומתן גם בהכרה כי משטר האייטולות ימשיך להתקיים.
להערכתי, השינוי הזה נובע בשל נימוק שלחלוטין לא נספר בין שלל ההערכות המלומדות כאן ושם: בימים הקרובים יחול חודש רמדאן וזה שיקול שלא ניתן להתעלם ממנו גם בוושינגטון. אבל, יותר חשוב העניין הפרטי של טראמפ, שאצלו כידוע הוא בעדיפות עליונה, למנוע מאמריקה להיגרר בעת הזו למלחמה יבשתית באירן: ב-11 ביוני הקרוב יפתח מונדיאל הכדורגל באמריקה ושלושה ימים מאוחר יותר הוא יציין את יום הולדתו ה-80. שלושה שבועות מאוחר יותר תחגוג ארה"ב 250 שנים לעצמאותה. לחשוב שאירועים אלה, שאצל טראמפ יהפכו לבטח לאירועים פומפוזיים גדולים בתוכניהם ובממדיהם, בעוד רעמי המלחמה על אבדותיה בנפש מצטלצלים ברקע, היא אפשרות לא סבירה.
אם כן, במכלול ההערכות הללו למצער עד חודשי הקיץ מלחמה עם אירן איננה אופציה ריאלית אלא אם כן מעשה לא מחושב כזה או אחר, המתקרא מיסקלקולציה, יצית את האש. לעומת זאת, ניצול הזמן הזה כדי להגיע להסכם מושכל על תוכנית הגרעין האירנית עשוי להביא גם לשינוי בהתנהלותו של המשטר השיעי בטהרן שעד היום הצהיר ופעל להשיג יכולת גרעינית שבראש וראשונה איימה על מדינת ישראל. בניגוד לקוריאה הצפונית שעימה הניסיונות להחזירה למסלול כזה לא עלו יפה וכמדינה היא נותרה חתומה כמעט לחלוטין בפני העולם, אירן הענקית בשטח ועם כ-90 מיליון תושבים היא חלק מהעולם שאפשר לסחור עימה, לבוא ולצאת ממנה (לא כולם...), שהלחץ הכלכלי עליה משפיע כפי שראינו בהתקוממות האזרחים האחרונה. בתנאים כאלה גם משטר האייטולות החשוך והעיקש עשוי לחפש דרכים להתגמש.
התלות של ישראל במהלכיו של טראמפ היא נתון הקובע את התנהלות הממשלה בירושלים. הציבור הניזון ממידע שחלקו מתברר כלא מבוסס, הוא נתון נוסף. בהכרת שני הנתונים אנו נדונים מעת לעת לחיות במתח מורט עצבים. במציאות כזו כל תרחיש הוא נכון לשעתו. אבל בנקודת הזמן הנוכחית הסכם עם משטר האייטולות בטהרן שלא היה נמצא בקלפים עד לאחרונה, הופך למעשי יותר אם טראמפ מעריך אותו אישית כרע במיעוטו. בעיניו, משטר זה ללא יכולות גרעיניות מעשיות, שהסנקציות יוסרו ממנו כחלק מתחילת שיתוף פעולה עם העולם הגדול, עשוי להביא להתפתחויות חדשות במרקם העדין והרותח של המזרח התיכון שלא היו כמוהן מאז הפיכת חומייני לפני 47 שנים. או אז יוכל דונלד טראמפ לרשום לעצמו באותיות זהב כי הוא זה שהביא שלום אמיתי לאזור המדמם מזה דורות. חלום רטוב?