ראשית, גילוי נאות: תודה רבה לבינה המלאכותית על מידע בסיסי על אודותיו של נשוא המאמר - הדלאי למה. הדלאי למה הוא התואר של המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי, ובעבר גם המנהיג הפוליטי של טיבט. על-פי האמונה הבודהיסטית הטיבטית הוא המייצג את החמלה האינסופית. כאשר דלאי למה הולך לעולמו, הנזירים הבכירים יוצאים למסע חיפושים כדי למצוא את הילד שבו "התגלגלה" נשמתו מחדש. הדלאי למה הנוכחי: טנזין גיאטסו הוא ה-14 במספר. הוא נולד ב-1935 למשפחת איכרים בטיבט וזוהה כגלגול של קודמו כבר בגיל שנתיים. הדלאי למה נחשב לאחד המנהיגים הרוחניים המשפיעים ביותר בעולם. הוא מרבה להרצות על הקשר בין מדע לבודהיזם, על איכות הסביבה ועל השגת אושר פנימי. ב-2011 הוא הודיע על פרישתו מתפקידיו הפוליטיים כדי להישאר מנהיג רוחני בלבד. כאן, ברשותכם, אני מבקש לייעד ולייחד את הדיבור ואת הכתיבה על אודות דלאי אחר - הדלאי ככה. באופן פרדוקסלי דווקא הדלאי למה הוא איש נחרץ שיש לו תשובה בפרט ומענה בכלל לכל שאלה/תהייה/ מצוקה/ חיפוש רוחני. הדלאי ככה, לפחות כפי שאני תופס את המאפיין העיקרי שלו, מסתפק במילה אחת, אשר היא ה"הסבר", הנימוק, הסיבה. ככה. ככה פשוט. ככה זה. לא לכל דבר יש הסבר עמוק, נפתל, המשרשר במנהרת הזמן לאחור אל גלגולים קודמים, וחופר לעומק הגויות מזרחיות עמוקות מתהומות. הדלאי ככה מבין, בתפיסה אינטואיטיבית, שהדברים הם רק מה שהם, כפי שהם, ולא היו יכולים להיות אחרת. איך הוא יודע, בדיוק כמו שאני, הקטן והזוטר, יודע: אם היו יכולים להיות אחרת, הם היו אחרת. אבל מה לעשות הם רק מה שהם, לא אחרת. הדלאי ככה (מי יודע על קיומו? מי ראה אותו מעודו?) יודע שאלה הם החיים: זמניים, אקראיים, פרומים, קרועים, חסרי היגיון, כאוטיים. קשה ולא אחת בלתי אפשרי להסביר אותם במונחים מוכרים, שעושים שכל. בכל פעם כשאני נתקל בתופעות שאני לא מצליח לבאר אותן לעצמי, אני אומר: כאן ניכרות טביעות האצבע של הדלאי ככה. מי מאיתנו לא משתמש לעתים במילים "ככה זה", כשהוא מקבל את הדברים כפשוטם או כאשר הוא נוכח בהם אבל לא יכול להסבירם, לכן כשהוא פוטר את עצמו במלים "ככה זה". כשהנכד הקטן שלי שואל "למה?" לא אעז להשיב לו "ככה זה"; אסביר לו בפירוט, בסבלנות, ככל שידיעתי משגת וככל שסבלנותי מגעת (חסינה מפקיעה), תשובה שתניח את דעתו ותיתן מענה לסקרנותו, להשתאותו, להיקסמו. לפעמים אני מוצא עצמי, בעיצומה של ילדותי השלישית, תוהה, כבראשונה, ושואל, את העולם ואת עצמי, למה? וקול פנימי עונה לי "ככה" ואני, שמזהה את קולו של הדלאי ככה, מחייך לעצמי חיוך חמוץ-מריר וכממתיק סוד אני מגלה לעצמי - ידעתי שזו תהיה התשובה...